מסע המאה והסוד במזוודה

זה היה ביום השני לשהותנו בריגה לטביה. משלחת מישראל שיצאה לציין מאה שנה לייסוד תנועת בית”ר, הגיעה לחנוכת מוזיאון בית”ר בעיר שהקים הרב מנחם ברקן, ומצאה עצמה שותפה לחשיפתה לראשונה של מזוודה שהוטמנה במהלך יולי 1940 ובתוכה מאות מפות, דגלי בית”ר ומאות מסמכים היסטוריים על תנועת בית”ר שטרם נחקרו, וששופכים אור לראשונה על תנועת בית”ר שהיוותה את הבסיס לכל המחנה הלאומי.

טומני המזוודה אינם מזוהים, אך חשיבותה ההיסטורית של המזוודה לא תסולא בפז. מסתבר שהמטמינים הבינו את חשיבות שימור ההיסטוריה של תנועת בית”ר, שלפני מלחמת העולם השניה מנתה מאות אלפי בית”רים בכל רחבי אירופה.ערב קודם ביקרנו בתערוכת בית”ר שנחנכה לראשונה בריגה, יחד עם אוצר התערוכה ההיסטוריון ד”ר יואל רפל. המטוס שהביאנו לריגה, בירת לטביה, מעולם לא היה כה מלא כפי שהיה ביום ראשון לפני שבועיים, בטיסה של משלחת הנהגת בית”ר העולמית לציון 100 שנים להיווסדה של תנועת בית”ר, אי שם בשנת 1923.

מאות מפות, דגלי בית”ר ומאות מסמכים היסטוריים על תנועת בית”ר שטרם נחקרו

ריגה, בירת לטביה, היא עיר מנומנמת שאיננה מושכת תיירים רבים מישראל, על אף הקסם המיוחד וקירבתה היחסית לישראל. אך לשבוע אחד היה נראה כי התעוררה לחיים. וזאת לא בכדי. שכן, בדיוק לפני 100 שנה התהלך בסימטאותיה זאב ז’בוטינסקי. הוא חשב שם על התנאים ובעיקר על היכולת להקים מדינה עצמאית יהודית, שלא רק תהיה מושתתת על החרב, אלא בעיקר תהיה אור לעמים, ותשמש בית אמיתי לכל יהודי באשר הוא, ותהווה מקור ערכי-כלכלי-אידיאולוגי לכל יהודי העולם. המשלחת, שיצאה לריגה בפעם הראשונה, לא דמתה למשלחת שיוצאות בדרך כלל בנסיבות דומות מהארץ. היא לא כללה שרים וחברי כנסת, לא ארוחות יוקרה ולא אירועים נוצצים. כל המשתתפים ללא יוצא מן הכלל נדחסו במחלקת התיירים של חברת תעופה מקומית. כך שמר מסע בית”ר לציון 100 שנים להיווסדות התנועה, על ההדר הבית”רי הז’בוטינסקאי המפורסם, כזה אשר גאה במורשתו אך שומר על צניעותו וערכיו.

מסע בית”ר לריגה נמשך על פני חמישה ימים מלאים, אך בפועל יכול היה להימשך הרבה יותר. המסע עסק בחיבור המיוחד בין תחנות חייו של ז’בוטינסקי בפולין בכלל, אך בפרט בריגה, בה ייסד את תנועת הנוער בית”ר, וכן כלל את החיבור ליהדות התפוצות ולקשר עם ישראל. המסע החל ביום ראשון שאחרי יום העצמאות וציון החגים הלאומיים שלנו, אך שורשיו וענפיו עמוקים הרבה יותר מאשר עוד מסע רגיל כזה או אחר.

קהלים שספק אם היו נפגשים ביום יום

אי שם בשנת 1923 החליט בחור צעיר אחד, זאב ז’בוטינסקי שמו, שלא צריך רק לדבר על מדינה כפי שחזה חוזה המדינה בנימין זאב הרצל, אלא יש לפעול למענה ללא לאות. ז’בוטינסקי הבין לאורך תחנות חייו השונות, שיהיה זה מהלך לא קל להניע את הציבור המבוגר, הטרוד בעול הפרנסה וחיי היום יום. בשל כך, במהלך אסטרטגי ראשון במעלה, שהשפיע על כל המפעל הציוני באשר הוא, החליט ז’בוטינסקי להטיל את עיקר יהבו על הנוער, דור העתיד, אלה שניתן יהיה לכוון אל הכיוון האידיאולוגי הנכון שממנו צומחים מנהיגי המחר. לא בכדי לא היתה תנועה אחרת שהצמיחה יותר מנהיגים וראשי ממשלה, וגם את ראשי מחתרות האצ”ל והלח”י, מאשר תנועת בית”ר העולמית על שלל שלוחותיה. מנחם בגין, יצחק שמיר, בנימין נתניהו הם רק חלק מראשי הממשלה הישראליים שצמחו ממנה, ואם מחשבים את כמות השרים וחברי הכנסת שצמחו בערוגות התנועה במהלך מאה שנות קיומה הרי שמובן כי המספר גדול עשרת מונים.

מסע בית”ר לריגה איחד קהלים רבים שספק אם היו נפגשים ביום יום, במיוחד בימים אלה. תומכי הרפורמה יחד עם המתנגדים לה, יצאו יחדיו למסע שהוכיח כי ישנם עוד סמלים שיכולים לאחד רבים מעם ישראל. כיום נראה כי להיות בית”רי, זהו כבוד גדול, שגם בשמאל הישראלי יש רבים שרוצים בו, אך שוכחים, שתנועת בית”ר כתנועה המייסדת של כל המחנה הלאומי, הוקעה לאורך שנים רבות מהמרחב הציבורי, עד לאותו מהפך מפורסם בשנת 1977 ששם אותה ואת ז’בוטינסקי לראשונה בקדמת הבמה, עם בחירת מנחם בגין לראש הממשלה הראשון בישראל מטעם המחנה הלאומי. אם תרצו, המהפך שהחל ז’בוטינסקי בשנת 1923, הושלם אז בהצלחה מרובה.

תומכי הרפורמה יחד עם המתנגדים לה, יצאו יחדיו למסע שהוכיח כי ישנם עוד סמלים שיכולים לאחד רבים מעם ישראל

המסע כלל סיור בעיר העתיקה של ריגה ושילב כאמור בין ההיסטוריה היהודית של העיר לבין לטביה, וביקור בבית הכנסת פיטאבה בעיר העתיקה ובבית הכנסת הגדול גוגלה. ביום השלישי למסע יצאנו לליטא ולבירתה וילנה. ביקרנו בעיר פוניבז’ ובישיבה הגדולה שבה, בקבר הגאון מווילנא, וסיירנו בעיר העתיקה של וילנה. למחרת ביקרו משתתפי המסע בבניין הקהילה היהודית בריגה וסיירו במוזיאון הקהילתי. לאחר מכן התקיים טקס ממלכתי ורשמי באתר הזיכרון של יהודי לטביה, הרומבלה. ביום הרביעי למסע התקיים האירוע המרכזי לציון 100 שנים לייסוד תנועת בית”ר, בהשתתפות יעקב חגואל, יו”ר ההסתדרות הציונית העולמית, ושגרירת ישראל בלטביה שרון רפופרט פלגי, וקונסול ישראל בליטא ארז גולן. השגרירה שרון רפופורט פלגי אמרה: “שגרירות ישראל שמחה לקחת חלק באירועי שנת ה-100 לתנועת בית”ר העולמית, אשר נוסדה בריגה. הדבר משקף את הקשר ההיסטורי בין המדינות ותרומתה של הקהילה היהודית בלטביה למדינת ישראל”.

תנועת בית”ר קמה לתחיה

את המסע הוביל יגאל ברנד, מנכ”ל ההנהגה העולמית של תנועת בית”ר. ברנד, בן 42, תושב הישוב חוות יאיר שבשומרון, רחוק מאוד מתדמית המתנחל הקלאסי הסטריאוטיפי. הוא משמש רב סרן ביחידת מילואים מיוחדת, עושה עשרות ימי מילואים בכל שנה, ובשנתיים האחרונות הוא מוביל את תנועת בית”ר לשינוי גדול. בזכותו, תנועת בית”ר קמה לתחיה אחרי שנות נמנום רבות. ברנד, ששימש במספר תפקידים במגזר הציבורי בהם ראש המועצה הציונית בישראל וראש מטה שרת התרבות והספורט, נבחר לפני שבועות מספר לראש מחלקת שפה עברית בהסתדרות הציונית העולמית, במקביל לתפקידו כמנכ”ל בית”ר העולמית. לדבריו יש קשר ישיר בין שני התפקידים: “זאב ז’בוטינסקי ראה במילה הכתובה ערך עליון. הוא הבין כי למילים יש כוח ומילים לא רק עוזרות בחיי היום יום, אלא בונות מציאות של ממש. כיום, יש שמסתכלים בערגה על מורשתו ותורתו של ז’בוטינסקי אך רבים שוכחים כי הוא וממשיכי דרכו היו לאורך השנים מוקצים מחמת מיאוס. אותו הדר בית”רי שהפך לקונצנזוס בחברה הישראלית, ספג לאורך השנים חבטות קשות. כיום כולם רוצים להיות חלק מאותו הדר ומשתמשים במושג זה כקרדום לתקוף את ממשלות הימין. ז’בוטינסקי הוכיח כי אהבתו למדינה לצד שימור ערכי הנצח של עם ישראל, הם אלה שייצרו קיר ברזל נגד כל האויבים שצמחו ויצמחו לישוב העברי”.

שבית”ר לא תהיה מזוהה רק
עם קבוצת הכדורגל הירושלמית

בערבו של היום הראשון, יצאתי להסתובב ברחבי ריגה יחד עם היועצים האסטרטגים של תנועת בית”ר העולמית, מאיר ליוש ואודי טנא, המוכרים בקמפיינים הפוליטיים הרבים שהובילו בארץ ובעולם. הצטרף אלינו מני אסייג, המוכר כבמאי הסידרה מופע שנות ה-80 וכאושיית רשת בעלת מאות אלפי עוקבים. אסייג אמר כי “מסע תנועת בית”ר לריגה הוא מסע שמציין מאיפה הכל החל, אבל בפועל הוא מסמן לנו גם את המטרה קדימה – את העתיד. המקום בו החל ז’בוטינסקי ללחום רעיונית למען עם ישראל משמש לנו כיום כחלום גדול שהתממש”.

טנא וליוש טענו בפני כי השינוי שקורה בשנה האחרונה בבית”ר העולמית אכן מוכיח כי התנועה שהוקמה כאן בריגה התפתחה ועלתה קומה. ליאת כהן, משתתפת במסע, אמרה: “מטרתנו העיקרית היא שבית”ר לא תהיה מזוהה רק עם קבוצת הכדורגל הירושלמית וז’בוטינסקי לא יהיה עוד שם של רחוב. עד שנת ה-120 לתנועת בית”ר העולמית ראוי שכל ילד וילדה בישראל יכירו תנועה חשובה זו. במסע המאה של תנועת בית”ר נזרעו זרעים אלה”.

אל המסע הצטרפה אביבה לוי שסיפרה כי היא איננה מצביעה של המחנה הלאומי אך מחוברת לעם ולארץ וחשוב היה לה להיות חלק ממסע זה. “מדובר במסע מרגש בו ראיתי את החיבור המיוחד שהיה בין זאב ז’בוטינסקי למדינת ישראל הוא טרם היוסדה”, אמרה. “ז’בוטינסקי הוא הכוהן הגדול של התקומה הציונית בארץ ישראל, ואומרת זאת מי שהצביעה לאורך השנים למערך. אין לי ספק כי כעת נותר לא רק להעביר לדורות הבאים את ערכיו ומורשתו של ז’בוטינסקי אלא לפעול שוב ושוב כדי שכלל הציבור באשר הוא יכיר זאת”.

יגאל ברנד, מנכ”ל ההנהגה העולמית של תנועת בית”ר סיכם את המסע: “זאב ז’בוטינסקי מייסד הנהגת בית”ר ומחולל המחנה הלאומי, ייסד בריגה את המהפכה הציונית החשובה ביותר ב-100 השנים האחרונות. אנו גאים שהובלנו לפה משלחת שמתחקה אחרי מורשתו, במקום בו הכל התחיל. תנועת בית”ר אותה הקים ז’בוטינסקי משמשת, אז והיום, מגדלור של כל המפעל הציוני באשר הוא”.

משפט סיכום שלי: מסעות חייו של ז’בוטינסקי השפיעו רבות על חיי היום יום של העם היושב בציון. אין לי ספק כי המסע הזה מהווה אבן דרך ראשונה במעלה לחיבור וחיזוק החלקים בין עם ישראל למדינת ישראל.