תוקפנות היא כלי הישרדותי בסיסי של האדם, כאשר כעס הוא אחד הביטויים הלא מעודנים שלה. הוא קיים בכולנו, אבל מתבטא בצורות שונות, בהתאם להיסטוריה הפרטית של כל אדם ואדם.
יש אנשים המבטאים את כעסם באיבוד שליטה, צעקות ואלימות מילולית או פיסית. אנשים כאלה נוטים גם להוציא דברים מהקשרם ולאבד פרופורציות.
יש אנשים המסוגלים לצעוק על בני זוגם ולגדפם בלשון שמעולם לא היו מעזים לנקוט בנוכחות אחרים.
יש אנשים שמתעצבנים על דברים שקרו להם במהלך היום, אבל מפנים את כעסם כלפי הקרובים להם ביותר.
למה? פשוט כי הם שם, וכי הם לכאורה, מוכנים לקבל את זה. אין ספק שקל יותר לשאוג על האישה / הבעל או על הילדים מאשר על הבוס בעבודה…
אלה האנשים שנחמדים לכל העולם, אבל בבית, הם מרשים לעצמם להתפרק ולהגיב לתסכול בהתקפי זעם, כי הם למדו שבבית מותר להם, והם כבר יכולים להוריד את הרגל מהבלם.
ואז מספיק שיהיה טריגר קטן, זה יכול להיות משהו שהילד עשה – משהו שבכל יום אחר, סביר להניח שהיה מתקבל, או שהיו מעלימים עין, איזה משפט לא במקום מבן/בת הזוג וכבר העניינים יוצאים משליטה.
ויש אנשים שאצלם הכעס הפך להיות הדרך שבה הם משיגים מטרות. אנשים שלמדו שכעסם גורם לאחרים לעשות את רצונם, מתוך פחד.
עכשיו, קחו בחשבון, שמה שהילד רואה, זה מה שהילד עושה, כי הדוגמא האישית חזקה הרבה יותר מהמילים.
העניין הוא, שאם אנחנו רוצים ללמד את הילדים שלנו לנהל את הכעסים שלהם בצורה מסתגלת ומועילה, כך שאף אחד לא ייפגע, לא הם ולא הסובבים אותם, השינוי חייב להתחיל אצלנו.
קודם כל אנחנו צריכים ללמוד איך לנהל את רגשותינו, להפסיק להיפגע מהילד, לנהוג ביתר איפוק, ולהגיב על הדברים בצורה עניינית ובוגרת. והכי חשוב – איך להפסיק להילחם ולהיות צודקים. אם לא למענכם, אז למען היחסים שלכם.
צעקות עדיפות על התעלמות
התעלמות ממי שאנחנו כועסים עליו היא שיטה הרסנית מאוד. קשה מאוד לחיות לצד מישהו שבמשך ימים שלמים מתייחס אלינו כאילו אנחנו אוויר.
כל שכן כשמדובר בילדים – שהתעלמות ההורים מקיומם דומה למניעת החמצן מהם. כשאנחנו מתעלמים מהילד, זה מעורר בו פחד וחרדה.
וכמובן שאם הוא רוצה שנחזור לאהוב אותו, אז נטל ההתפייסות על כתפיו.
ואם לרגע חשבתם שכשאתם מבטאים את הכעס שיש בכם בשתיקות ארוכות או בהתעלמות, אתם מפסיקים להיאבק – טעות בידכם.
תגובה אגרסיבית – פאסיבית כמו התעלמות, היא תגובה מהסוג הגרוע ביותר. בחוויה של הילד, ההתעלמות שלכם היא בריונות לשמה.
וכמו תמיד, מזמינה אתכם לבקר באתר שלי mayatzur.com להתראות בשבוע הבא.
הכותבת היא בעלת תואר B.A. במדעי ההתנהגות, מוסמכת משרד החינוך ומכון אדלר בהדרכת הורים.
