אם הסיפור הזה לא היה אמתי, הוא יכל להיות תסריט לא רע לסדרת דרמה של ממש: אמנם, לדאבון הלב, יש לא מעט סיפורים דומים, אבל את הסיפור הזה, תתקשו לשכוח. גם על הגיבורה המרכזית שלו, דנה (השם האמתי שמור במערכת) כעבור שנים מאז שהתרחש – ממשיך הסיפור הזה להשפיע בצורה לא פשוטה. קרוב לעשר שנים מאז שהתרחש – ודנה עדיין אוספת את השברים.
“מאז הקשר עם הבחור הערבי אני בדיכאון”, אומרת דנה (שם בדוי) תוך שהיא מתייפחת ומתקשה לדבר, “אני פונה לחדר מיון כמה פעמים בשבוע, ואני מטופלת בתחנה לבריאות הנפש. מערכות בגוף של קורסות, מעצבים, מהטראומה שעברתי”.
סיפורה של דנה הוא סיפורן של מאות נשים יהודיות שלמצער נפלו ברשת, והתפתו לצאת עם ערבי. גם במקרה הזה נוסחת החיזור עבדה כמו קסם: היכרות שטחית במקום המגורים, חיזור נמרץ ולבבי, הערפת מתנות ותשומת לב, קניית אמון ולבסוף – כמו שעכביש לוכד את טרפו בקוריו, כך גם הבחור הערבי לוכד את הצעירה היהודייה. כיום דנה, צעירה בשנות ה- 30 לחייה, מתגוררת בצפון, ומנסה להיאחז בכל מה שאפשר כדי להתחיל בחיים חדשים, אך זיכרונות העבר לא מרפים ממנה.
כשדנה הייתה בחורה צעירה, בת 20 בלבד, היא הכירה בשכונה מגוריה בן מיעוטים שהתגורר בקרבת מקום וכרכר סביבה כל העת, בניסיון לכבוש את לבה. “הייתי חזקה”, היא משחזרת, “אמרתי שאני לעולם לא אצא עם ערבים. יתרה מכך, לא יכולתי להבין בנות שיוצאות עם אחד כזה. תמיד הייתי אומרת: ‘מה חסר ליהודים שלנו, שאני אצא עם בחור ערבי? בחיים לא!”.
אלא שהצהרות לחוד ומציאות לחוד. מספר שנים מאוחר יותר, הכירה דנה את אחמד, שסימן לעצמו לקנות את אמונה של דנה. כדי להשיג את מטרתו הוא השתמש בכל האמצעים שעמדו לרשותו: מתנות, מחמאות, שיחות טלפון ופניות יזומות ברחוב. “מה הוא לא עשה רק כדי שאני אסכים פעם אחת להגיד לו שלום ברחוב”, היא נזכרת, “הגעתי למצב שהייתי בוכה לו שיניח לי. הסברתי שאני לא יוצאת עם ערבים ושזה עקרון אצלי, אבל הוא לא הרפה. באיזשהו שלב החלטתי להיענות לחיזורים שלו”.
הפלה בחודש שישי
לאחר שנתיים של קשר הפך ‘החלום הוורוד’ – לחלום בלהות. “אחרי שכבר הייתי שלו, נקשרתי אליו והוא רכש את האמון שלי, עברתי מסכת התעללות מאוד קשה. למשל אם הייתי עוברת איתו ברחוב ומסתכלת לתומי על העוברים ושבים – הוא היה בטוח שהסתכלתי על בחור אחר, אז הוא היה תופס לי את הראש והולם אותו ברכב, בתמרור או עמוד חשמל. אם לא הייתי עונה לו לטלפון ישר, כשהיינו נפגשים הייתי מקבלת מכות”. למרות המכות הקשות דנה נשארה עם אחמד.
לאחר ארבע שנים של קשר נכנסה דנה להריון לא צפוי. “כל ההיריון המשכתי לקבל ממנו מכות, וכשהגעתי לחודש השישי, בשבוע 25, פתאום נכנס לו ‘ג’וק’ לראש והוא החליט שלא מגיע לי להביא ילדים. הוא אילץ אותי לעשות הפלה, שהייתה בעצם לידה של תינוק מת. עד היום יש לי את צילום האולטרה סאונד של העובר שהיה כבר תינוק שלם. בשום מקום לא הסכימו לבצע את ההפלה. אמרו לנו חד משמעית: ‘בשלב הזה יש לכם ילד שלם, כולל כל האיברים הפנימיים והחיצוניים’. בסופו של דבר, ההפלה בוצעה בעורמה בבית חולים במרכז הארץ”.
טרם ההפלה נכנסה לתמונה הלן – פעילה במחלקת אמ”א למניעת הפלות של ארגון הידברות. אומנם הלן לא הצליחה למנוע את המהלך, אולם היא הפנתה את דנה לפעיל של הידברות, שמתעסק יומם ולילה בהצלה של בנות משאול תחתיות במקרים שכאלה. “אחמד היה בא באמצע הלילה, מתקשר ומודיע שהוא למטה, ומרוב פחד הייתי יורדת, על אף שהייתי יודעת שאני הולכת לחטוף מכות. פחדתי ממנו ופחדתי שהמשפחה שלי, שאצלה התגוררתי תגלה אודות הקשר. הייתי לכודה ופחדתי עוד יותר להגיש תלונות. הייתי מתקשרת לאותו פעיל באמצע הלילה – והוא עזר לי המון”.
אחרי ההפלה מצבה הנפשי של דנה הלך והתדרדר. “מאז ההפלה החיים שלי נהרסו”, היא מתייפחת ומתקשה להמשיך לדבר. “למרות הכול המשכנו להיות בקשר, אבל הפעם בגלל שכבר פחדתי ממנו מאוד. מצד אחד היו רגעים שהוא התייחס אליי יפה – המשיך להתקשר ולהגיע מתי שבא לו. ומצד שני ההתעללות נמשכה. מאז הקשר איתו אני בדיכאון. אני מגיעה לחדר מיון פעמיים-שלוש בשבוע ואני מטופלת בתחנה לבריאות הנפש. יש לי קריסה של מערכות בגוף מהטראומה”.
איפה המשפחה שלך הייתה בכל הסיפור עד כה?
“אבא שלי נפטר ואימא שלי כל היום עובדת. אחותי הייתה עסוקה בחיים שלה, כך שהן לא ממש שמו לב. כשנכנסתי להריון כמובן שהסתרתי את העובדה שהאבא הוא ערבי. כשהפלתי – סיפרתי להם שהאבא לא רצה את הילד ולכן נאלצתי להפיל. הסתרתי את הכל כל כך טוב, שלא הייתה להם דרך לדעת עד כמה אני במצוקה”.
מלבד ההתעללות הפיזית והנפשית, מתארת דנה גם ניסיונות שידול מצד אחמד כלפיה להתאסלם. “לא הסכמתי כי לא רציתי לפגוע במשפחה. הוא תמיד אמר שאם אני אעשה את זה, אני אעבור לגור איתו. כך הוא גם בחר להעניש אותי – בכל פעם שסירבתי להתאסלם – הוא היה אומר שלא נעבור לגור ביחד. רק כשהוא היה מרביץ לי, הוא היה מצליח להוציא ממני בכפייה הבטחה להתאסלם. אני התמדתי בסירוב , וזה עלה לי ביוקר כל פעם מחדש”.
“אחותי הודתה: אני יוצאת עם ערבי שמכה אותי”
מתברר שלא רק דנה נפלה ברשתו של בחור ערבי אלא גם אחותה – רווית. בתקופה שלאחר ההפלה, קיבלה אימה של דנה שיחת טלפון בהולה מרווית, בה היא זעקה ‘שהיא עומדת למות’, כלשונה. האם הגיעה מהר לבית ושם מצאה את ביתה כשהיא מוטלת על הרצפה ומדממת. האם המבוהלת הזעיקה אמבולנס.
“לא ידעתי כלום”, משתפת דנה, “כשהגעתי לבית החולים הייתי מזועזעת. אחותי הייתה מלאה בדם, בסימנים וחבורות. היא הייתה חבושה כולה, וסבלה משבר ברגל. חשבתי שאחמד אחראי לזה, אבל הוא הכחיש כל קשר לדבר. בשלב כלשהו נשארנו רק אני ואחותי בחדר. ניסיתי לדובב אותה כדי להבין מי פגע בה ככה. לשמחתי היא מאוד נפתחה אליי, ולדאבוני היא סיפרה לי שהיא יוצאת עם ערבי כבר ארבע שנים. היא סיפרה שגם היא עברה הפלה, אבל בחודש מוקדם יותר.
“הסתבר שאחותי רצתה להיפרד ממנו, והבחור רצה להתנקם ולכן התגנב לתוך הבית שלנו, בשעה שידע שרק היא נמצאת שם ופשוט הכה אותה. כששמעתי את כל זה, באורח פלא, היה בי האומץ לשכנע אותה לעשות את מה שאני מעולם לא הצלחתי – להגיש נגדו תלונה במשטרה. לאחר מכן הוא נעצר ושוחרר”.
באחד הימים שעה שהילכה רווית לבדה ברחוב היא עברה ניסיון חטיפה. צעיר ערבי אסף אותה לרכבו, נעל אותה והכה אותה באלימות קשה. בשלב כלשהו יצא לרגע מהאוטו, ובאותו שבריר שנייה הספיקה רווית להתקשר למשטרה ולדווח על החטיפה. מהר מאוד אותר מיקומה המדויק על ידי חיישני הלוויין. אחרי מרדף משטרתי הרכב נתפס אולם החוטף הצליח לחמוק. בסופו של דבר נתפס ושוחרר בתנאים מגבילים. גם אז הוא לא הרפה.
“הוא המשיך לעקוב אחרי אחותי ויום אחד הוא חיכה שאמי ואני נצא מהבית”, נזכרת דנה, “אני יצאתי אחרונה, וכמה דקות לאחר שיצאתי הוא עלה. למרות שמאז המקרה האחרון הקפדנו לנעול את הדלת, אחותי חשבה שזו אני ומיד פתחה את הדלת. לרוע מזלה הוא תפס אותה מהשערות, גרר אותה עד לקומת הקרקע והסיע אותה לשדה פתוח. היא סבלה מרגל שבורה והשנייה הייתה עם נקע, כך שהיא לא יכלה לברוח. הוא התעלל בה ולאחר מכן איים עליה באיומי סכין, שאם היא תעז לעזוב אותו – הוא ישחט אותה ויתאבד”.
רווית ניצלה את ההזדמנות להזעיק את המשטרה כשהבחור עזב אותה ולהלך לקנות אוכל. כשהניידת הגיעה היא נלקחה מיד לטיפול רפואי, והבחור שוב הצליח לברוח. בבית החולים זיהו שבר חמור מקודמו, וברגל השנייה חבשו את הנקע. בתחנת המשטרה, אליה הגיעה מאוחר יותר כדי להגיש תלונה, היא איבדה שוב את ההכרה ושוב אושפזה.
“אני ליוויתי אותה בתחנת המשטרה ושם אמר לי מפקד בכיר: ‘מה זאת התופעה הזאת שבחורות הולכות עם ערבים?’ הוא סיפר שהוא נחשף מידי יום לסיפורי זוועות של יהודיות שיוצאות עם בני מיעוטים”. בסופו של דבר, אותו בחור נתפס ונכלא לשנתיים וחצי. אחרי שהשתחרר הוא ניסה ליצור איתה שוב קשר.
“בינתיים אחותי שיקמה את החיים שלה. היא הכירה בחור יהודי, שהיה פיצוי על כל מה שהיא עברה”. דנה החליטה להירתם להצלת אחותה ונסעה לכפר שלו. “נסעתי למשפחה שלו בכפר, לנסות לעזור לה. הגעתי עד הבית של הסבא שלו, שמיד כשראה אותי, אמר לי ‘תפדלי’ (תיכנסי). באתי ואמרתי לו: ‘תשמע, באתי אחרי שעשיתי שיעורי בית’. אמרתי שאני מבינה שהוא ראש המשפחה ושאת המילה שלו אסור לשבור. הסברתי לו את המצב, וביקשתי ממנו עזרה. הוא התקשר לבן שלו, שעזב את העסק שלו והגיע. הסברתי לו שזה יכול להיגמר ברצח של אחותי, והבן שלו ישב במאסר עולם או יתאבד. לאחר מכן הצטרפו לשיחה אנשי דת, שייחים מכובדים, ונערכה בוררות, ובסיומה הוחלט שהסיפור נגמר. קיבלתי מהם הבטחה שהוא לעולם לא ישוב להטריד שוב את אחותי”.
אל תפלו למלכודת הדבש
לפני שנה נישאה רווית לבחור יהודי. דנה ניתקה את הקשר עם הבחור הערבי איתו יצאה, ועדיין נמצאת בתהליך שיקום נפשי מתמשך. בתוך כך, היא משתדלת לעזור לבנות שנמצאות בשאול התחתיות.
למה כל כך קשה להפסיק קשר עם בן מיעוטים?
“יש כמה סיבות. ישנו פחד שהמשפחה תגלה. לכן אם הוא בא וקורא לה או מאיים עליה, היא ישר משתפת פעולה מהפחד. שנית, לרוב הם תופסים בנות מבתים הרוסים, שנשרו מלימודים, שאין להם מקצוע או עתיד, והן נחשבות ‘טרף קל’. הם מפנקים אותן וקונים אותן בכסף, ולכן קשה להתנתק. צריך לקחת בחשבון שהן גם מפחדות להגיש תלונה, גם כשהן כבר רוצות לצאת מהקשר הזה. יש עוד סיבה, שהן מספרות לעצמן ‘שהוא אוהב אותי ומקנא לי, ולכן הוא מרביץ לי’, אבל זה לא נכון כי מי שאוהב – לא מרביץ. הן גם מפחדות שאחרי סיפור כזה, כבר אף אחד לא יהיה מעוניין בהן. הן חשות בטומאה שלו שנדבקת בהן, אז הן מעדיפות להישאר איתו מאשר להיות לבד. אבל לכל בחורה יש את הסיפור שלה. צריך רק לזכור שאין ערבי שלא מרביץ ולא מתעלל”.
האם יש לך עצה לתת למי שנמצאת במצב כזה, או למישהי כדי שלא תיכנס לזה מראש?
“עצה אחת – כלום לא שווה, לא כסף ולא יחס. גם אני באתי מבית של עוני. אנחנו יכולות לצאת ולעבוד ולהביא את הכסף בכוחות עצמנו, רק לא ללכת איתם. ועוד מסר שהייתי רוצה להעביר למדינה, ולארגונים שמנסים להגיש סיוע ולהציל: שינסו לתת לבנות איזשהו קרש קפיצה. זאת אומרת, לא רק להוציא אותן מהכפרים הערביים או לגרום להן להתפכח ולהבין שהקשר הזה לא בשבילן, אלא לדאוג גם ליום שאחרי.
לגרום להן להרגיש שוות וראויות. לעזור להן ליצור עתיד חדש. למשל לממן להן לימודי מקצוע. אחרת כשהן נשארות בבדידות או חוזרות לבית הקשה שלהן – זה רק טבעי שהן יחזרו לבחור כזה, ולו בשביל מעט תשומת הלב שהן מקבלות ממנו. כשמישהי כזאת חוזרת להיות עצמאית ולהאמין בעצמה ולפרנס את עצמה, קטנים מאוד הסיכויים שהיא תיפול שוב לסיפור כזה”.
לדנה פנייה נרגשת לבנות: “מי כמוני יכולה להבין את המשיכה הלא מוסברת שלכן, שהיא מעבר להיגיון, לבחורים האלה. אבל חכם לומד מניסיונם של אחרים. תקשיבו לי. גם אני חשבתי שאני חכמה. המציאות היא שכל מי שחשבה כמוני עברה גיהינום שהשתיקה יפה לו. אל תחכו לעבור הפלה או התעללות שתשאיר בכן צלקות שתסחבו עד יומכן האחרון. פשוט אל תתקרבו אליהם. אל תפלו שבויות במלכודת הדבש הזו”.
