ובא לציון גואל

את שימרית הכרתי בארוע משפחתי. כבר כשהתיישבתי לשולחן האירוח, תשומת לבי היתה נתונה אליה כיוון שהיא נראתה מעט נסערת. כמי שעברה חוויה כלשהיא. כשהצטרף אלינו לשולחן זוג נוסף, שכנראה מוכר לה, הבנתי מה קרה לה. לא יחסתי לזה חשיבות יתרה אולם ככל שהערב התגלגל לו, מצאתי את עצמי מהרהר בבעייתה של שימרית. לקראת סיום הערב, לא הצלחתי לעצור את עצמי ופניתי אליה “שמעתי במקרה את הקטע שלך עם נהג המונית. אני חושב שאני יכול לעזור” הגשתי לה כרטיס ביקור.

שימרית קיבלה את הצעתי ונפגשה עמי למחרת. סיפורה המלא היה: שימרית היא נהגת חדשה. חמישה חודשים טרם פגישתינו, היתה מעורבת בתאונת דרכים עם מונית. היא, לדבריה, נסעה לתומה בשעת ערב מאוחרת בכביש עירוני כשלפתע הגיחה מונית מימינה ופגעה בה בחוזקה. נהג המונית לא ציית לתמרור העצור אשר ניצב לו בגאון על הצומת. השניים לא דיברו ביניהם הרבה, החליפו פרטים והמשיכו בדרכם. למזלם, נפגעים לא היו בתאונה אלא רק פגיעות בפח. שימרית דאגה לתיקון הרכב אשר הגיע לסכום של כמה אלפי שקלים בודדים והמתינה להמחאה מטעם חברת הביטוח של נהג המונית. כשזאת בוששה להגיע, ערכה מספר בירורים בעניין עד שיום אחד קיבלה הודעה מהם כי הם דוחים את תביעתה, עקב גרסתו של נהג המונית.

שימרית, שניסיון רב במקרים כאלה אין לה, הגישה תביעה משפטית בבית הדין לתביעות קטנות, על נזקי הרכב בתאונה. היא חיכתה בסבלנות את חמשת חודשי ההמתנה וכשהגיע יום הדין, ציפתה לראות את גלגלי הצדק פועלים. באולם בית המשפט חיכתה לה הפתעה, גרסתו של נהג המונית. רוב הפרטים שמסר היו דומים, כפי שהופיעו בתביעתה אולם העוקץ התמקד במיקום התאונה. לטענתו של ציון, נהג המונית, התאונה אירעה צומת אחד קדימה ושם כבר זכות הקדימה הייתה שלו ושימרית היא זאת “שלא צייתה” לתמרור העצור. מסתבר שכמה ששימרית לא ניסתה להתגונן ולהסביר, השופטת צידדה בגרסתו של ציון. בכל זאת, הוא נהג מנוסה ומתפרנס מנהיגה והיא לעומת זאת, בסך הכל נהגת חדשה. מלבד העלויות עד כה, ששימרית כבר שילמה, שפטו אותה גם להוצאות משפט. באותו יום של המשפט, שעות ספורות לאחר מכן, פגשתי אותה לראשונה בחתונה, כעוסה ונסערת.

“מה אתה אומר” שאלה שימרית “אתה באמת מאמין שאפשר לעשות משהו ?”. “שווה לנסות” עניתי “במקרה שלנו צריך לשמוע את הגרסה הנכונה מנהג המונית”. “את זה גם אני יודעת” אמרה שימרית “אבל איך אפשר לעשות את זה ? הרי אפילו בבית משפט הוא שיקר” הוסיפה. “בדיוק את זה תשאירי לי..” סיכמתי את דבריי. מכיוון שפסק דין כבר ניתן נשאר לנו רק שבועיים לערער על הפסיקה, הדבר חייב את זריזותי.

בימים הבאים גיששתי וחשפתי את הפרטים הנחוצים לי על ציון. בחקירת הרקע אודותיו הוברר לי, בין יתר הדברים, כי לבחור עבר עשיר של עבירות תנועה ותאונות. למען האמת, ממצאים אלה לא הפתיעו אותי. מנסיוני, מי שמתפרנס “על הכביש” יודע שאין זה מן הנמנע לקבל דו”חות תנועה, במוקדם או במאוחר.

כשהכל היה מוכן נפגשתי פעם נוספת עם שימרית ותדרכתי אותה בפרוטרוט על תוכניתי, “הכל מונח על כתפייך עכשיו” הסברתי באסרטיביות. יום הפעולה נקבע למחרת ושימרית חיכתה לאות ממני. כשהגיע הזמן המיועד, חייגה אל הסלולרי של ציון “שלום” פתחה את השיחה בנימוס “זאת שימרית מהתאונה”. כצפוי, ציון לא הראה סימני התלהבות אולם מכיוון שהמשפט היה כבר מאחוריו, הסכים למשוך את השיחה, על מנת להבין מה היא רוצה. שימרית ניסתה לדובב אותו בסגנון של “שנינו יודעים ששיקרת, רציתי לדעת רק למה עשית לי את זה ?” כצפוי פעם נוספת, הוא התמם והכחיש כל פרט ששימרית ניסתה לתקוף. אני מניח שהוא לקח בחשבון כי שימרית מקליטה את השיחה ביניהם. לבסוף, פנתה אל משפט הסיום “האמת, רציתי רק להגיד לך שהבוקר הגשתי ערעור להחלטה, אתה בטח תקבל הודעה על כך בדואר, יש לי עד ראיה שראה את הכל” וניתקה את השיחה.

ציון המבולבל לא איבד את עשתונותיו והרים טלפון מיידית אל אריה, סדרן התחנה בה הוא עובד ודווח לו על שיחת הטלפון עם שימרית. “עזוב אותך משטויות” ענה אריה “היא סתם רוצה להלחיץ אותך, אם היה לה עד ראיה, היא הייתה אומרת את זה כבר במשפט, חוץ מזה, אמרת שהצומת היה ריק מאנשים, לא ?! “. כמובן, שיחת הטלפון לא הסתיימה בזאת, ככל שהתארכה לה השיחה ניתן היה להבין כי שימרית דיברה אמת. שיא השיחה היה כשציון התנגח מול אריה על שהקשיב לו מלכתחילה והתנסח במשהו כמו “וואלה, בשביל 1200 שקל של השתתפות עצמית לא הייתי צריך את כל השקרים האלה ובזבוז הזמן המיותר הזה”. לשמחתי, השיחה סיפקה ממצאים אשר אינם משתמעים לשתי פנים: הגרסה שנתן בבית המשפט הייתה שיקרית. אפילו אני לא שיערתי לנפשי את מידת ההצלחה של שיחת טלפון כל כך פשוטה. יום הערעור הגיע ותוצאותיו, לשמחתי, היו מנוגדות להחלטה הקודמת: שימרית זכתה במשפט. כמו כן ציון נאלץ גם להתמודד עם החלטת השופטת בגין מתן עדות שקר.

זה הזמן לספר כי שיחת הטלפון של ציון עם אריה לא הגיעה אלי כבדרך המקרה או יד הגורל ואפילו לא מהאזנת סתר. עבודת ההכנה והחקירה בתיק זה התמקדה בנושא אחד: להיות “הנוסע” של ציון במונית בזמן ששימרית יוצרת איתו את הקשר. האות שהיא חיכתה לו ממני, הוא אישור שאני על המונית: “אני בדרך הביתה, מתוקה, תדליקי את הבויילר” אמרתי ובזה קידמתי את העלילה. עוד אוסיף כי על מנת להבטיח את הצלחתי, נסעתי עם ציון קודם לכן באותו שבוע ופטפטנו קצת בינינו, כנהוג במונית. בסופו של דבר, היכרות מוקדמת זאת נתנה לו להרגיש נוח במחיצתי, ואולי אפילו נוח מדי…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לעולם אל תפסיד, הרשם לניוזלטר שלנו

כתבות אחרונות

בחירת העורך

תיהיה בקשר איתנו

הכתובת שלנו:

 

2851 SW 58 Manor

Fort Lauderdale FL 33312

954.592.5151