-
פרשת קדושים
- כתבה על הפרשה
גורלות
"ונתן אהרן על שני השעירים גורלות. גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל" (ויקרא טז,ח). כתב בעל הטורים על הפסוק הנ"ל וז"ל: "גורל ב' במשורה, וגורל אחד לעזאזל, וגורל לבוזזנו (ישעיהו יז,יד). דהיינו, המן שנאמר בו (אסתר ג,ו) "ויבז בעיניו", והפיל גורלות על ישראל ואמר לו הקב"ה איננו שווה לך כבר הפלתי גורלות ונפל חבלי בישראל מכל שבעים אומות".
לכאורה, דברי בעל הטורים במה שקישר בין גורל השעירים וגורל המן, מתבססים על דרשת דיוקים לשוניים דקים בלבד. מטרת המאמר – להראות שבעל-הטורים הצביע על קשר ענייני ומהותי עמוק בין שתי הפרשיות. "הפיל פור הוא הגורל לפני המן וכו'" (אסתר ג,ז). עיין באבן-עזרא שמילת פור זאת מילה פרסית ופירושה גורל. שואלים חכמי ישראל מספר שאלות על הפסוק הנ"ל.
א. מה כפילות הלשון הזאת פור הוא הגורל, והרי זו אותה מילה לפי האבן-עזרא?
ב. במה שנאמר במגילת אסתר (ט,כו) "על כן קראו לימים האלה פורים על-שם הפור" וכו', מדוע החג נקרא דווקא על-שם התרגום הפרסי של המילה?
ג.מדוע שם חג הפורים הוא בלשון רבים, והרי נקרא על-שם הפור היחיד?
ד. צריך להבין מה המרכזיות של הפור שעל שמו נקרא החג. וכי אין אירועים מרכזיים יותר במגילה שעל-שמם היה ראוי להיקרא החג?
וביאור העניין הוא: על הפסוק (אסתר ד,ז) "ויגד לו מרדכי את כל אשר קרהו", אומר ילקוט שמעוני: "ברמז היו משיבים זה לזה (מרדכי ואסתר), שיאמר לה (התך לאסתר), עמד אחד מגזע עמלק על ישראל, שאין "קרהו" (לשון מקרה) אלא עמלק, שנאמר 'אשר קרך בדרך' (דברים כה)".
נמצאנו למדים מדברי המדרש אלו, שמהותו של עמלק - כפירה בהשגחה, ואמונה שהעולם מתנהל בצורה מקרית ולא מבוקרת. ולכן בוחר המן תאריך להשמדת ישראל על-ידי גורל, כי אין לך לכאורה דבר מקרי יותר מאשר הטלת גורל. אך מצד האמת מצינו בתורתנו הקדושה שדווקא על-ידי גורלות מתגלית השגחה מיוחדת. וכפי שמצינו שהארץ התחלקה ע"י גורלות בצורה נסית, כפי המבואר במפרשים. וכן מצינו גורלות בבית-המקדש – מקום המיוחד לגילוי שכינה. וזה מה שרומזת לנו המגילה במילים "פור הוא הגורל": בעיני המן זה היה "פור". המילה הלועזית מלמדת על היחס הלא יהודי לנושא של גורל, הוה אומר מקרה.
אך באמת זה היה "הגורל" – מילה בלשון הקודש קושרת את המושג גורל לגורל של נחלת הארץ שכולו השגחה, ולגורל במקדש. המן לתומו חשב שהוא מפיל "פור", אך באמת זה היה "גורל". ולפי זה נוכל להסביר מדוע החג נקרא על-שם הטלת הפור. כי כל מגמתה של מגילת אסתר – ללמדך שבתוך עולם מקרי ולא מושגח לכאורה, ישנה השגחה ויד ה' מכַוֶונת. ובהשגחה על הגורלות הדבר בא לידי ביטוי בצורה חדה ביותר, כי כלפי חוץ הגורל נראה כדבר מקרי לגמרי. וגם מוסבר לפי זה מדוע החג נקרא פורים בלשון רבים. משום שהיו שם שני גורלות – פור של עמלק כלפי חוץ, וגורל של ישראל בפנימיות ובהסתר.
ולפי הנ"ל מבוארים דברי בעל-הטורים. הקב"ה אומר להמן "איננו שווה לך" – אין ערך לגורל שלך, הגורל שלך שַווא ודמיון. כי מצד האמת יש כאן גורל אחר, אמיתי. מה שלפי גורלך להשמיד ולהרוג, מצד האמת זו סיבה לחיות ולהתקיים. ולא בכדי הרמז על גורלו של המן בא בפסוק הנ"ל בישעיהו. הבה נתבונן בפירוש הפסוק.
"לעת ערב והנה בלהה בטרם בוקר איננו זה חלק שוסינו וגורל בוזזינו". המלבי"ם כתב בפירוש הפסוק: כמו פחד ובהלה שיש בחשכת הלילה, ומסתלקת עם אור היום (בטרם הבוקר איננו). כך אויבי ישראל (שוסינו ובוזזינו) נעלמים מהמציאות. זאת-אומרת, כל המציאות של אויבי ישראל היא מציאות דמיונית בבחינת "פור" בהתאם לראיית המן היא, וממילא ע"י שמתגלה הדמיון במציאות ה"פור", מתגלה הגורל – השגחה והכוונה אלוקית בכל דבר.
סיכום פרשת קדושים: קדושים תהיו, כי קדוש אני
מה קורה בפרשת השבוע
פרשת קדושים כוללת דינים יסודיים רבים ולפיכך נמסרה לבני-ישראל בהתכנסות רבתי של העם כולו. הציווי הראשון שנאמר ליהודים: "קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלוקיכם".
ציוויי האלוקים כוללים (לא לפי הסדר):
דינים שבין אדם לחברו
יש לכבד את ההורים, אך כיבוד אב ואם לא יכול לבוא על חשבון השבת אותה יש לשמור; המקלל את הוריו דינו – מיתה;
אסור לגנוב ולגזול בכל דרך שהיא, או להישבע לשקר במשפט על דיני ממון; אסור לקלל; אין להכשיל עור או לייעץ לאדם שלא מתמצא בתחום מסויים עצה לא הוגנת; אסור לרכל;
אם ניתן להציל אדם מסכנת חיים, יש לעשות את כל האפשר כדי להצילו;
אסור לשנוא יהודי נוסף, אך יש להוכיח אותו כשהוא מתנהג לא כראוי; אסור לנקום באדם שגמל לנו רע או לנטור את שנאתו בלב ולהזכיר לו את מעשיו לאחר מכן; ואהבת לרעך כמוך; יש לקום מפני שיבה ולהדר פני זקן; אין לבזות את הגר; יש להקפיד על מסחר הגון ולא לרמות.
דינים בשדה ובכרם
על בעל שדה להקפיד על הדינים הבאים:
בשדה שיבולים, יש להותיר חלק מוגדר מן השדה המכונה "פאה" המוקדש לעניים שרשאים ליטול ממנו כשיחפצו;
כאשר קוצרים את שיבולי השדה ומן הקציר נושרים שיבולת אחת או שניים, יש לאפשר לעניים לקחת אותם;
בשעת בצירת כרם, יש לאפשר לעניים לקחת ענבים שנשרו מן האילן או אשכולות שלא התפתחו כל צורכן.
בשלושת השנים הראשונות לנטיעת אילן אין לאכול את פרותיו. בשנה הרביעית הפרות מכונים "נטע רבעי" ויש להביא אותם לירושלים ולאוכלם בטהרה, או לחילופין לפדות אותו בכסף עמו ניתן לרכוש בירושלים מאכלים אחרים ולאכול אותם שם בטהרה;
אסור להרכיב שני מינים שונים בכלאיים (כמו גפן וחיטה). איסור זה חל גם על הרכבת חיות ממינים שונים ועל לבישת בגד המורכב מצמר ומפשתן ("שעטנז").
חיזוי עתידות ואיסור עבודת אלילים
אין לעסוק בחיזוי עתידות או לפנות לאובות וידעונים הפועלים בכוח הטומאה כדי לחזות עתידות.
בימי קדם היו נוהגים עובדי האלילים לערוך מדורה ולהעביר בה את הילדים. אדם העושה זאת דינו מיתה ואם הוא לא ייענש בידי אדם הוא ימות בידי שמים.
מנהג עובדי האלילים הוא לגלח את פאת ראשם ואת זקנם ולפיכך נאסר על היהודים לעשות זאת. כמו-כן המנהגים האליליים לשרוט בבשר האדם כאות אבל או נתינת כתובת קעקע בגוף האדם אסורים אף הם.
דינים נוספים
אדם שהביא קורבן שלמים לבית המקדש רשאי לאכול אותו רק ביומיים לאחר-מכן;
אין למעביד להשהות את משכורת עובדיו;
על הדיין לשפוט בהגינות, ולא להטות את הדין בשל מסכנות העני או בשל כבוד העשיר;
אדם ששכב עם שפחה חצי משוחררת ("חרופה") יביא קורבן אשם לבית המקדש;
"לא לאכול על הדם". מפסוק זה נלמדים דינים רבים, ביניהם הצורך להמתין למיתת הבהמה הנשחטת לפני האכילה ממנה;
לשמור את קדושת השבת וכן את קדושת המקדש;
אין להפקיר את הבת לזנות.
קדושת בני ישראל
בשל קדושתם של בני-ישראל, עליהם להיזהר שלא להיכשל בדיני העריות השונים, באיסור נידה, במשכב זכר ובהמה. רק בזכות שמירת דינים אלו לא תקיא הארץ את בני ישראל שייכנסו אליה.
חלק נוסף מקדושה זו הוא קדושת האוכל: על בני-ישראל לאכול רק אוכל כשר, ולהבדיל בין הבהמה והעוף הטהורים ובין אלו הטמאים.