עשרים ושתים שנה לאחר המריבה ההיסטורית, שוב עומדת נאמנות האחים במבחן: יוסף, שליט מצרים מבקש לקחת את בנימין לעבד. אך הפעם, האחים מגינים עליו ומסרבים בכל תוקף.

יהודה ניגש ליוסף ומפציר בו לקחת אותו כעבד במקום אחיו בנימין. הוא מגולל את השתלשלות הדברים – כיצד הוא הבטיח שישמור היטב על בנימין, וכיצד הוא, באופן אישי, התחייב לאביו להשיב אותו בשלום.

יוסף לא יכול להתאפק. הוא מבקש מכל המצרים הנוכחים לצאת מן החדר, ומכריז: "אני יוסף! העוד אבי חי"?

האחים נבוכים עד עמקי נפשם לפגוש את האח שמכרו לעבד בעמדה חשובה כל-כך. יוסף מרגיע אותם, ומסביר להם כי היתה זו תוכנית אלוקית שהוא ירד למצרים על-מנת להציל אותם מהרעב השורר בעולם. הוא מבקש מהם לשוב לארץ כנען ולהביא עמם את יעקב הזקן כדי שיתיישבו בארץ מצרים, שם יפרנס אותם יוסף בימי הרעב הקשה.

בהוראת מלך מצרים, מעניק יוסף לאחיו עגלות ומתנות לקראת המסע לארץ כנען. הוא אף מוסר להם סימן על-פיו ידע יעקב כי יוסף, בנו חביבו, אכן חי.

יעקב, בניו וכל משפחתו יורדים למצרים. בדרך, בבאר שבע, מעלה יעקב זבחים לבורא העולם. בחלום הלילה מתגלה אליו האלוקים ואומר לו: "אנוכי הא-ל.. אל תירא מרדה מצרימה, כי לגוי גדול אשימך שם. אנכי ארד עמך מצרימה, ואנכי אעלך גם עלה".

כשהם באים למצרים, שולח יוסף כמה מאחיו להיפגש עם פרעה. הם מספרים לו שהם רועי צאן – מקצוע שנוא במצרים, שם נחשבים הצאן והבקר כאלילים – והוא מעניק להם את ארץ גושן להתיישב בה.

יעקב נפגש עם פרעה ומברך אותו.

הרעב הולך וגובר בארץ מצרים. תושבי מצרים הרעבים רוכשים מיוסף מזון. בתחילה הם משלמים בכסף, כשהממון אוזל, הם משתמשים בבהמות, בסוסים ובחמורים כאמצעי תשלום, כשגם הללו אוזלים הם מוכרים עצמם לעבדים. יוסף מושיב אותם בערים שונות, ומעניק להם זרע כדי לזרוע את האדמה. "ארבעה חלקים מן התבואה תוכלו לקחת לעצמכם, ואילו חמישית מן התבואה תתנו לפרעה" הוא מורה.

הסכם זה חל על כל המצריים, חוץ מכמרי מצרים המקבלים לחם חינם מבית המלך.

בני-ישראל מתיישבים בארץ גושן, נאחזים בה ופרים ורבים.