סיפור אהבה יהודי

ההבדל בין הוריי להוליווד

עמדתי ליד הכניסה למטבח מבלי שירגישו בי. היו רק שני אנשים במטבח, אך הרגשתי שלא ראוי שאכנס.

הסצינה הרגילה שלאחר ארוחת ערב קידמה את פני. אמי עמדה ליד הכיור ורחצה כלים, בעוד שאבי ישב ליד השולחן וקרא מתוך הגמרא הפתוחה. תוך כדי קריאתו בקול היה אבי מעיר הערות או שואל שאלות לגבי החומר שלמד. אמי הקשיבה ומדי פעם הוסיפה הערות או שאלות משלה. הם למדו במשותף, כי זה היה הבסיס לאמונתם וחייהם.

נראה שאף אחד מהם לא שם לב לנוכחות בתם הצעירה בפתח הדלת. הייתי רק בת עשר, אך ברגישותי חשתי, שהחדר היה מלא באהבתם זה לזו. כל כך מלא עד שהרגשתי שאם אכנס אני עלולה לאפריע.

הוליווד לעולם לא היתה יכולה לייצר או אפילו להגות כזאת סצנה של אהבה. מדוע?

מפני שהיום, היסודות החילוניים של תרבות המערב הם הגורם השולט בחברה זו. יופי גשמי, תענוג ומושלמות חיצונית הם אלה שזוכים לשבח והלל. אינטימיות היא משחק, ספורט ופינוק אגואיסטי.

לעומת זאת, התרבות היהודית, שורשיה באמונה בבורא העולם. לפי זה רצה הקב"ה לברוא את העולם הגשמי כשהרוחניות מסתתרת. היה זה הרצון האלוקי לברוא את האנושות שתטפל בגן עדן ותטפח את הרוחניות שבו. זוג אחד לא היה יכול לנהל אותו. משפחה אחת לא היתה יכולה לגאול אותו. אומה אחת, קבוצה רב-גונית המורכבת מסוגים שונים של אנשים פרטיים, קיבלה את האחריות הכבדה לגלות את מהות החיים.

היהודים היו עבדים באימפריה הכוחנית המצרית העתיקה, כאשר הקב"ה שחרר אותם והביא אותם להר סיני. שם, על הר נמוך, ניתנה לעם קטן אחריות מעוררת יראה, כדי לעשות את העולם מקום משכן לה'.

כדי להשיג זאת, השם נתן להם תכנית, את התורה, הוראת חיים. בתוכה היו כל החוקים הקשורים בחיי היום-יום: המטלות הקיומיות, כלכליות, חברתיות, פוליטיות, דתיות, חינוכיות והוראות תזונה, ומעל לכל הוראה להיות עם קדוש "קדושים תהיו כי קדוש אני". קדושת העם לא התפתחה באמצעות פילוסופיה או תיאולוגיה, אלא על ידי יישום מעשי של חוקי התורה.

מישהו או משהו קדוש פירושו להיות מובדל ומסור למטרה מיוחדת. עם קדוש בהיותו מקיים את מצוות השם צריך לנהוג בכבוד בכל יצוריו. כך קיימת הכרה בנוכחותו של השם כגורם מרכזי בחיינו ובחיי כל הברואים. לנהוג בכבוד פירושו לפעול תוך התחשבות בצרכים ובנסיבות של בני אדם אחרים.

כדי להגיע לדרגת כבוד כזו לבני אדם אחרים דרושה תכונת הענווה. ענווה אמיתית מקורה בהכרה בנוכחותו של הקב"ה בחיינו. הרבי מקוצק לימד אותנו, שכאשר אנו שקועים בעצמנו, אין מקום לקב"ה להיכנס.

כיבוד הפרטיות של האחר הוא השורש לכבוד עצמי בריא ויחסים בריאים עם אדם אחר, במיוחד עם בני המין השני. מצוות היהדות הם הביטוי האקטיבי לכך. לעשות נסיונות או משחקים עם בן אדם אחר הוא דבר בלתי נסבל. רק זוג נשוי המסור זה לזו, מותר להם לקיים קשר פיזי ביניהם. נישואים זה קשר מונוגמי של אמון בין שני אנשים בנוכחות השם. קשר זה מחוזק על ידי פרטיות היחסים האינטימיים ביניהם. סימני אהבה חיצוניים בציבור הם מאופקים ומוגבלים. סטנדרט מוסרי גבוה זה עזר לנו לשרוד 3500 שנה של סכנות תרבותיות, כלכליות ופוליטיות. הבית היהודי מעולם לא היה מבצר, אלא תמיד מקדש.

למרות ששני הורי באו ממזרח אירופה, הם הביאו לנישואין מנהגים וגישות שונות. אולם, היות והיו ממוקדים על הבאת אושר לבן זוגם, הם הצליחו או להתפשר או להתעלם מהניגודים או להיות סובלניים אל השוני של בן הזוג. לגבי הוריי, האהבה היתה יחס מאד אישי, פרטי וקדוש. הדאגה שלהם זה לזו הביאה את תחושת הנעימות שבאהבתם אל תוך הבית. חילוקי דעות לא היו שדה קרב אלא רגעים שבהם חתרו להבנה טובה יותר והערכה זה לזו. למרות שאפילו הילדים שלהם לא ראו אותם נוגעים זה בזו, האינטראקציות ביניהם שיקפו את הקשר הפנימי העמוק ביניהם.

כשאבי רצה לתקן את נימוסי השולחן שלי שהיו רחוקים מלהיות מושלמים, הוא אמר: "הסתכלי כמה יפה אמא שלך אוכלת". היה מין חום בטון דיבורו שהסגיר את רגשותיו. אמא שלי שבאה מרוסיה, שבה המנהג היה לאכול גפילטע פיש מלוח, בישלה אותו דווקא מתוק כדי שיתאים לטעם הפולני של אבי. כשאחותי שאלה את אבי שאלה לגבי משהו שלמדה בביה"ס, הוא אמר לה: "תשאלי את אמא, היא מבינה בזה יותר ממני".

ההערכה וההתחשבות שהם הראו זה לזו הועברו גם לילדים, לחברים, לשכנים, לזרים ולילדים והמבוגרים שאותם לימדו. אהבה אמיתית איננה רק סממנים חיצוניים אלא איחוד עמוק של התחשבות ודאגה לזולתו. לכן, כאשר עמדתי בפתח הדלת, הבנתי שסצנת אהבה יהודית אינה צריכה להציג בפומבי את המרכיב הפיזי והפרטי, כאשר המהות הרוחנית היא כה חזקה ורבת השפעה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לעולם אל תפסיד, הרשם לניוזלטר שלנו

כתבות אחרונות

בחירת העורך

תיהיה בקשר איתנו

הכתובת שלנו:

 

2851 SW 58 Manor

Fort Lauderdale FL 33312

954.592.5151