למה בכלל לדבר על שכנוע? כי שכנוע נמצא בכל מקום. ולא משנה עם מי יש לכם עסק, או שאתם מנסים לשכנע אותו או שהוא מנסה לשכנע אתכם.
וכך, בכל אינטראקציה עם בן זוגכם אתם או "משכנעים" או "משתכנעים". ומי לדעתכם יזכה לקטוף את הפירות: החזק שביניכם? הצודק שביניכם? החכם שביניכם? לא ולא ולא. בפירות יזכה בעל כושר השכנוע המוצלח יותר מביניכם.
אם אתם לא מצליחים לשכנע את בן זוגכם להסכים למשהו שאתם רוצים, הוא משכנע אתכם לוותר על מה שאתם רוצים. לכן כל כך חשוב שנהיה מאסטרים בשכנוע. כי אחרת איך נגרום לבן זוגנו להסכים למה שאנחנו רוצים כאשר אנחנו רוצים דברים כל כך שונים?
מה בעצם אנחנו רוצים ממנו? שיאמר "כן" למשהו שאנחנו מבקשים, "כן" להצעה שלנו, "כן" לתכנית שלנו, "כן" לבקשה שלנו. כלומר, אנחנו רוצים ממנו שיסכים להיפרד ממשהו שהוא רוצה: תכנית אחרת, דרך אחרת, מעשה אחר. וכדי שהוא יסכים לוותר על מה שהוא רוצה, אתם צריכים להציע לו משהו שהוא ירצה עוד יותר.
קראו שוב את המשפט האחרון כי זה המפתח של כל שכנוע: כדי לגרום לבן זוגכם לוותר על משהו שהוא רוצה, הציעו לו משהוא שהוא רוצה יותר. אבל כדאי שקודם כל תשכחו מכל מה ששמעתם וקראתם על נתינה ללא תמורה.
זה קיים רק בפנטזיות הרומנטיות שלנו. בחיים האמיתיים כל אחד מאתנו מוכן לתת לשני, אבל כל אחד מאתנו רוצה גם לקבל מהשני.
וכאן המבחן של כושר השכנוע שלכם: לבקש משהו ממנו בלי לקחת ממנו את הזכות לסרב. להציע לו משהו בלי לגרום לו להרגיש מנוצל.
וקודם כל להציע לו הערכה עמוקה על כל מה שהוא עושה בשבילכם.
למשל: "אני נורא רוצה לצאת אתך הערב אבל אני יודע שאת עייפה אחרי כל מה שעשית היום. יש סיכוי שתסכימי בכל זאת אם אני אקח על עצמי לארגן את הילדים מחר בבוקר כדי שתוכלי לישון קצת יותר"?
זאת דוגמה לבקשה שעושה לצד השני חשק להסכים כי יש בה הכל: הערכה למאמצים שהוא משקיע, הכרה בזכות שלו לסרב, רצון לבלות אתו, ותודה מראש אם הוא יסכים. זאת בקשה שעושה חשק להסכים כי היא כולה התחשבות בזכות שלו לומר "לא" בלי להרגיש אשם. והיא באה ממקום של תודה ולא ממקום של "אתה חייב לי אחרי כל מה שאני עושה בשבילך".
בשכנוע יש אהבה במקום כוחניות והתחשבות במקום התחשבנות. ולא משנה מה בן זוגכם רצה קודם, יש סבירות גבוהה מאוד שיחס כזה הוא ירצה יותר.
