כשרן היה בן 8 נהרג אביו בפעילות צבאית. הזיכרונות שלו מאביו מצומצמים לקטעים מטיולים משפחתיים, רכיבה בבריכה על הכתפיים של אביו, הליטוף של אביו את ראשו של רן. מעט זיכרון וכאב גדול. כשהפך בעצמו לאב הוא לא חש “כאב של אובדן”. אמו עבדה, החיים נמשכו. אמו הרחיקה אותו מפעילות ואירועים עם “יתומי מלחמה”. היא רצתה שבנה יגדל כמו כל הילדים.
כך רן גדל, שירת בצבא, למד באוניברסיטה, הכיר בת זוג, יהודייה אמריקאית, עבר לגור בארצות הברית. בוודאי שהוא חשב על אביו, קינא בילדים שיש להם אבא אך למד להרחיק מחשבות ורגשות.
בנו הבכור נולד לפני שנתיים. מאז רן ממוקד בבנו ובחוויית ההורות. לאחרונה הוא חש כאב גופני וכאב בליבו. הוא נבדק והתוצאות תקינות. למרות זאת הוא מתייסר. הכאב חד ומתפשט. הוא סובל.
מחשבותיו על אביו באות והולכות, על עצמו כאבא, על מה שהחמיץ ללא אבא. רן ממעט לשתף את רעייתו בסבל שהוא חש, עם אמו הקשר שלו טוב וקרוב כל השנים וגם בפניה הוא נמנע מלחשוף את מחשבותיו. ״לא רוצה להטריד ולגרום לה סבל״ הסביר.
רופא המשפחה הציע לו לפנות לשיחות, וכך בחר להגיע אליי.
רובנו מכירים את המושגים כאב וסבל, וטועים להשתמש בשניהם ללא הבחנה ביניהם. כאב מוגדר כחוויה רגשית וסנסורית לא נעימה שקשורה לפציעה בגוף או לפציעה בנפש. הכאב הוא חלק מחיינו, ולעיתים החלק החשוב: הישרדותנו. למשל, ילד לא התקרב לאש לאחר שנכוו מאש.
הסבל הינו תפיסה של חוויית הכאב. זה לא הכאב עצמו אלא סבל אשר קשור למחשבות שלנו על הכאב, על מה שאירע, על מה שעלול היה לקרות. כלומר, המיינד שלנו הופך להיות חלק מחוויית הכאב.
במהלך השיחות התאפשר לרן לדבר לראשונה ואף לשמוע את עצמו מדבר על תחושת הכאב שלו על החיים ללא אבא, ההפסד, ״הריק״, ואפילו להזיל דמעה.
במפגשים הבין רן כי הכאב על אובדן אביו נמצא עמו וכנראה יישאר תמיד חלק מחייו. רן תרגל נשימות על מנת להירגע ולהיות מודע למתרחש בגופו ובנפשו. גישת המיינדפולנס סייעה לו לעשות הפרדה בין הכאב ובין הסבל שהוא חווה כל חייו.
הוא הבין כי השקיע אנרגיה רבה מדי על מנת להתעלם מהכאב, להילחם בו וכי הסבל שלו קשור למחשבותיו על מציאות שלא בהכרח קיימת.
במציאות יש לו ילד והוא האבא שלא היה לו (״אתה לא הכאב, הכאב הוא חלק מהחוויה שלך״).
“זה הילד שבך”, שר יהודה פוליקר. ״יש שם איזה שיא שלא שברת יש איזה כאב שכבר הכרת ויש איזה כפתור שרק אתה יכול לסגור, אבל יש בחוץ חיים שלא הספקת ויש עוד אהבה שלא אהבת יש איזה כפתור שאף אחד אף פעם לא יסגור״.
ד״ר נטע פלג-אורן, בעלת רישיון מקצועי בישראל ובפלורידה כפסיכותרפיסטית (Ph.D, LCSW), היפנותרפיסטית קלינית מוסמכת, בעלת קליניקה פרטית ב Aventura.
חברת סגל (התנדבות) בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת מיאמי. פירסמה מאמרים בנושאים פסיכולוגיים וחברתיים בכתבי עת מדעים.
ד״ר נטע עוזרת לפונים אליה להתמודד עם קשיים מנטליים וחברתיים סביב: חרדה, דיכאון, הפרעת אכילה, התמכרות לסמים אלכוהול סיגריות, שליטה בכעסים, מחלות פיזיות, שכול, מציאת ״אני האישי״, הגירה, הורות לילדים בוגרים, ומערכת יחסים זוגית. ד״ר נטע מטפלת אינדבידואלית (אחד על אחד), מטפלת זוגית ומומחית בהנחית קבוצות. בנוסף, פסיכותרפיסטית מורשת של משרד הביטחון. משפחות המוכרות על ידי משרד הביטחון מוזמנות לפנות ולקבל פרטים לגבי הליכי הפניה וטיפול.
לקריאה נוספת פנו לאתר www.netapelegoren.com או לטלפון 786-877-0919
לפונים מובטחת סודיות מקצועית!!
המאמרים בטור מבוססים על סיפורים מן החיים בשינוי שם ופרטים. כל קשר בין הדמויות וההתרחשויות המתוארות במאמרים לבין המציאות הינו מקרי לחלוטין.
