בקסבה בחצי היום

חלק 1 מתוך 3

אם היא חשבה שחתונת בתה הבכורה יהיה אחד הימים המשמעותיים בחייה, הרי שרבקה התבדתה עד מהרה. זה נהפך לסיוט נורא. זה היה היום שבו היא הבינה. היא קלטה. רבקה החליטה שהיא נותנת את כל כולה למען הקטינים שעדיין חיים איתה באותה קורת גג. החינוך החרדי, שהיא כ”כ אהבה והאמינה בו, פעל הפעם נגדה. העובדה שזה היה כרוך בשמירה על תמימות, צניעות והרבה הסתרה, היה העקב אכילס של המציאות שלה.

רבקה לא בחרה את מסלול החיים הזה, היא נולדה לתוכו. יחד עם הזכות הענקית ליראת שמיים, היא נאלצה לקבל על עצמה חוקים והתחייבויות רבות. גם ששידכו לה את בעלה, היא המשיכה לעשות את תפקיד האישה בדיוק כפי שלימדו אותה משפחתה ויועצות הדת שלה. זאת הייתה משימה לא פשוטה עבורה כי בעלה העביר אותה דרך מאד לא רגילה בכל השנים הללו. יש לו אופי מאד תקיף, תובעני ושתלטני, וכמה שניסתה לדבר אל ליבו או לשנות את דרך ההתנהגות שלו בבית, כלפיה או כלפי הילדים, היה מצטט לה מהכתובים פסוקים שהתאימו בדיוק למצבים כאלו או לשיטת החינוך הייחודית שלו. משפטים כמו “חוסך שבטו שונא בנו” היה רק אחד מהם, אלא שמנחם ידע להוסיף לזה פרשנות משלו. עם כל דבר בחיים היא הצליחה להתמודד ולהתווכח, אבל לא עם הדת. זה הייתה הדרך שלה לקבל את המצב כפי שהוא, אפילו שזה לא תמיד הרגיש לה נכון. כשזה נאמר לה “בשם הדת”, היא הרכינה את ראשה והתרצתה.

זה לא כל הזמן היה רע, אולי זה מה שבלבל אותה כל פעם מחדש. כשהיא הרגישה מאד חלשה ודעוכה, מנחם היה מרומם את נפשה ועוזר לה להתגבר על התחושה השלילית. כך היא ידעה שעל אף הכל אכפת לו ממנה. שהוא סך הכל אוהב אותה. פשוט יש לו את הדרך שלו, ולה קשה להסכים איתו ועם הדרך שלו. יחד עם זאת, מי היא שתדע מה הדרך הנכונה ?! מי היא שתחליט מה נכון ולא נכון ?! בגלל זה היא נהגה להתייעץ רבות עם הרבנית שלה. לא משנה כמה הם דיברו, בשורה התחתונה זה חזר לאותה מסקנה. מנחם הוא בעלה, והדבר הכי נכון ע”פ הדת הוא לכבד את המעמד הזה שלו. בצורה כזאת או אחרת, ניסו להראות לה שאחד הפרשנויות של המילה “בעל” מעיד על רכושנות כלשהי, כאילו שאישה היא סוג מסוים של רכוש.

פעמים רבות היא חשבה על גירושין. אם המשמעות של בעל היא כזאת, היא חייבת להתנתק מהקשר הזה. הבעיה הייתה שזה מאד לא מקובל במגזר שלה. זה בפני עצמו יהפוך אותה לאזרחית בדרגה פחותה יותר. אני יודע שקשה להאמין שאלו עולם המושגים שקיימים אצל אנשים במאה ה 21, אבל מה לעשות ?! זה מה שזה. מה שהכריע את זה באמת אלו הילדים. היא לא יכלה לעכל את כמות הנזקים שיגרמו לילדיה, אם הם יהיו תוצאה של נישואין שנכשלו. לטובתם ולמענם היא החליטה שהיא תחרוק שיניים ותבלע את הצפרדע כל אימת שצריך, ולו רק לשמור בצורה כזאת או אחרת על צביון משפחתי יהודי תקין. עם השנים היא למדה להתנהל מולו באופן כזה, שלא מעורר את האנטגוניזם שלו, ולכן חשבה שעלתה על דרך המלך. היא מצאה את “הנוסחה” למשפחתיות האידיאלית עבורה. כשזה היה טוב איתו, אז בכלל זה היה נפלא. וכשלא היה, למדה לתקשר איתו כך שיתרצה בקלות ויירגע. בעיקר אם הזעם הופנה כלפי הילדים, שעליהם היא רצתה להגן במיוחד. זאת הייתה מציאות שלה במשך שנים.

ההכנות לחתונת הבת היו בעיצומן. זה הילד הראשון במשפחתה שמתחתן, וההתרגשות הייתה גדולה. גם נראה שהשידוך היה מאד מוצלח. בימים שקדמו לחופה, רבקה מצאה את הבת בוכה מדי פעם, ושיערה שזה ביטוי של רגשות חדשים לקראת עתיד לא נודע. בניגוד לחילוניים, אין באמת היכרות מוקדמת. אין מגורים משותפים, שלא לדבר על מגע. אלא מספר מפגשים שנועדו להכיר זה את זו.

מדי פעם הבת ניסתה לדבר איתה, אבל רבקה לא הייתה פנויה להקשיב לה. היו יותר מדי הכנות ליום הגדול. רק בערב לפני החופה, הם תפסו לעצמם רגע כלשהוא לבד, בו הבת סיפרה לרבקה על ההדרכה שעברה מהרבנית לקראת ליל הכלולות. זאת הייתה הפעם הראשונה בחיי הבת שהיא שמעה דבר כלשהוא על יחסי מין. מעבר לכך שהיא צעירה מאד, אין שום גורם בסביבה שלה שיכול היה לתת לה מושג כלשהוא על הנושא. כשאתה גדל ללא טלפון נייד, אינטרנט, טלויזיה ונמצא בסביבה חרדית לחלוטין, מאיפה תשמע על זה ?! עד כמה שזה נשמע אידיאלי לרגע, יש בזה חסרונות. הבת החלה לספר לרבקה על הפעמים שאבא היה נכנס בלילה לחדרה כשהייתה קטנה כדי לחבק אותה מתוך שינה, ונשאר לישון איתה קצת.

“אבל מה הוא עשה לך ?” שאלה ללא הרף רבקה אחוזת אימה. הבת נבהלה. “אני לא יודעת. לא זוכרת” ענתה ובכתה “אני בטוחה שזה שטויות. זה היה תמים…”. עד כמה שהיא באמת לא זוכרת מה היה כשהייתה קטנה, בחייה הבוגרים יותר היא זכרה כיצד אביה יוצא מהחדר של אחותה, תוך כדי שהוא מסדר את חגורת המכנס שלו. אז היא לא הבינה למה. אחרי הסבריה של הרבנית לקראת החופה, מחשבות רעות וזיכרונות עמומים החלו לטפטף אל תודעתה. מאז רצתה לשתף את רבקה עם מחשבותיה.

מה שהניע את רבקה כרגע זה לעבור את החתונה בשלום. אין כל טעם שהילדה תמשיך לסבול. במשך כל החתונה היא לא הסירה את המבט ממנחם. היא כבר לא ראתה אותו כפי שראתה עד היום. היא ראתה שם פנים חדשות. היא עוד לא ידעה מה היא הולכת לעשות את המידע המזעזע הזה, רק ידעה שהיא חייבת לעשות משהו.

המשך הסיפור בשבוע הבא…