מה אומר עלינו הכעס שלנו?

רבים בינינו בטוחים שזה בסדר גמור לכעוס על בן זוג שלא נותן לנו את מה שאנחנו מצפים לקבל ממנו. אבל כעס מצדנו הוא אף פעם לא "בסדר גמור". וזאת לא רק מכיוון שזה אף פעם לא עוזר. הסיבה העיקרית לכך שכעס הוא אף פעם לא הרגש הנכון.

מדוע? כי כעס נובע מנקודת המוצא שאם אנחנו מצפים למשהו אז זה מגיע לנו. ואם זה מגיע לנו, הצד השני חייב לנו את זה. אז איך יכול להיות שלום בינינו כשיש כעס בינינו?

כעס מחזק את ההרגשה שלנו שאנחנו צודקים במה שאנחנו רוצים, ושהשני "לא בסדר" אם הוא לא נותן לנו את זה, ואם הוא לא בסדר אז מוצדק לגמרי ש"נראה לו בחזרה" בדרך כלשהי.

ולא פחות חשוב: כעס לא מאפשר לנו לראות שאם השני בוחר לעשות את מה שהוא עושה, הוא בטוח שזה מעשה מוצדק, בדיוק כמו שאנחנו בטוחים שהציפייה שלנו מוצדקת. ובואו נדבר על דוגמה קונקרטית ונפוצה מאוד: נניח שהיא לא רוצה סקס. ונניח שיש לה גם הצדקה: הוא לא מראה לה חיבה. ואז אם הוא כועס עליה ועל ההימנעות שלה, הוא בעצם אומר לה את הדברים הבאים: זה מגיע לי, זה חלק מההסכם הזוגי הבלתי כתוב שבינינו, זה מוצדק שאצפה לסקס סדיר.

ואז מגיע הנימוק המוחץ: איך אני יכול להראות לך חיבה אם את לא נותנת לי את הדבר הזה שהוא זכותי הבסיסית ביותר?

גישה שבאה מהמקום של "מגיע לי", תמיד יוצרת את המסקנה שהשני לא בסדר, לא מתחשב, לא רואה אותי ולא סופר אותי ולא אכפת לי ממני. ואז למה שיהיה אכפת לי ממנו? למה שאתחשב בו?

עכשיו תארו לכם עולם מושלם, שבו הוא לא מרגיש כעס אלא אכזבה. הוא פשוט מאוכזב שהוא לא מקבל את מה שהוא כל כך רוצה. ואז, במקום לכעוס על זה שהיא לא ממלאת את חובתה, הוא שואל אותה מה הוא יכול לעשות כדי שהיא תרצה לחזור ליחסים האינטימיים הנפלאים שהיו להם פעם.

גישה כזאת תוליד מיד דיאלוג של אהבה, כי הוא מראה שאכפת לו, אבל הוא לא חושב שסקס הוא חובתה בכל מקרה, אלא זה צריך להיות ביטוי לרצון שלה. ואם היא לא רוצה, אולי הוא יכול לעשות משהו שיעורר בה מחדש את הרצון.

ואז היא בוודאי תסביר לו מה שכל כך הרבה נשים מנסות להסביר לבן הזוג שלהן, שכדי להרגיש רצון ליחסים אינטימיים היא צריכה להרגיש רצויה, והיא תרגיש רצויה עם יותר חיבה מצדו והתחשבות ומחשבה עליה כמו שהיה ביניהם פעם. ואז בוודאי יתעורר בה שוב הרצון ליחסים אינטימיים, כמו פעם. מה ההבדל בין כעס ובין אכזבה? כעס הוא רגש לא בריא, אכזבה היא רגש בריא. כעס בא מהרגשה שאנחנו לא מקבלים משהו שמגיע לנו, ואילו אכזבה באה מהכרה שהשני לא חייב לתת לנו את מה שאנחנו מצפים לקבל, ולכן כדי לקבל את זה ממנו אנחנו צריכים לבדוק את הגישה שלנו, ומה אנחנו יכולים לעשות כדי שהוא ירצה לתת לנו את זה.

כלומר, אכזבה באה מכבוד כלפי הרצון או חוסר הרצון של השני, ומאחריות אישית של "מה אני יכול לעשות כדי שהוא ירצה אותי".

כעס בא הצד האנוכי שלנו שרואה רק את הצדק שלנו, אכזבה באה מהצד המתחבר שלנו, שמכבד את הרצון של השני, ובודק אצל עצמו איך לגרום לשני לרצות את זה גם הוא.
ואבחנה בין שני הרגשות האלה היא גם אבחנה במקום שממנו אנחנו באים אל הדיאלוג הזוגי, מהמקום שמכבד רק את מה שאנחנו רוצים, או מהמקום שמכבד גם את מה שבן זוגנו רוצה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לעולם אל תפסיד, הרשם לניוזלטר שלנו

כתבות אחרונות

בחירת העורך

תיהיה בקשר איתנו

הכתובת שלנו:

 

2851 SW 58 Manor

Fort Lauderdale FL 33312

954.592.5151