שש אחרי המלחמה

שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
שיתוף ב print
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook

הפעם אני מבקשת להאיר את הזרקור על ישראלים אשר מתגוררים בארצות הברית ושכלו במלחמות ישראל בעל, בן, או אח. יוסי הוא אחד מהם. הוא שירת כמפקד בגולני ולאחר שהשתחרר מצבא קבע נסע לארצות הברית "לטייל, ולעשות כסף", ונשאר. בהתחלה היה חוזר לארץ למילואים, עד שהפסיק.

יוסי נשוי ליהודייה אמריקאית ולהם שלושה ילדים. חבריו ואף שכניו לא ידעו שאחיו הצעיר נהרג במלחמת לבנון השנייה (2006). באותו יום נורא יוסי היה עם הוריו בארץ: "אבא ואימא כבר ישנו כששמעתי דפיקה בדלת, ונכנסו שלושה אנשים במדי צה"ל. מאז כל דפיקה בדלת ביתי מחזירה אותי מיד לזיכרון ולכאב החד".

הוריו של יוסי לא חזרו מיום האסון לתפקוד רגיל. יוסי מתאר כאב חזק וצורב על כך שלא יראה לעולם את אחיו, וחש אשמה על כך שהוא בארצות הברית והוריו נשארו לבד בישראל. השנים חולפות ויוסי שומר את כאבו בסוד, גם עם ילדיו ממעט לדבר על אחיו שנהרג. בנו הבכור כבר בן 16 ויוסי מתלבט אם לחשוף אותו למחשבות על גיוס לצה"ל בעוד שנתיים.

מבצע "צוק איתן" של הצבא הישראלי ברצועת עזה העלה למודעות את הגיוס לצה"ל של "חיילים בודדים" אשר משפחתם מתגוררת מחוץ לישראל. יוסי בחר לחיות בארצות הברית ולהיטמע באנונימיות. האפשרות כי בנו יבחר להתגייס מעצימה בו מחדש את האובדן, השכול הצבאי ואת ה"ישראליות״. מצד אחד ישמח אותו אם בנו יטעם מה״ישראליות״ ומשרות בצבא אך מצד שני האם בנו שנולד וגדל בארצות הברית יוכל לחוש את אותה שייכות לעם בישראל ולהוויה הצבאית.

כישראלים אשר מתגוררים מחוץ לישראל חשוב לנו לזהות, להיות מודעים ולדבר על המחשבות והתחושות שלנו כישראלים, ועד כמה חשוב לנו שילדינו יחשפו למציאות הישראלית בכלל ולגיוס לצה"ל בפרט. אשתו של יוסי יהודיה שלא שותפה עימו להוויה הישראלית ולכן חשוב שיוסי יברר מה היא חושבת ומרגישה לגבי הבחירה של ילדיהם.

בנוסף, חשוב לבדוק עד כמה בנם שותף להתלבטויות או שהוא רואה עצמו אמריקני שנולד להורים ממוצא ישראלי ושאלת הגיוס לצבא אינה רלבנטית עבורו. פתיחת הדיאלוג עם הבן יאפשר גם ליוסי לבטא במילים את כאב הנצור בליבו לאחר מות אחיו.

ענת מרנין, ששני אחיה נהרגו במלחמת יום כיפור (1973) מתארת את הכאב ״החיים שלי שלמים אך החללים שנשארו מהדבקת החלקים אשר התפזרו נותרו כשהיו. בימים מסוימים הם מתרחבים והרגשות נשפכים דרכם. בימים אחרים הם מצטמצמים ועם כיסוי מתאים כמעט שלא ניתן להבחין בהם. אבל הם שם תמיד״.

כשחיים מחוץ לגבולות ישראל חשוב עוד יותר שנביט מסביב וניתן למשפחות שכולות תחושה כי אנחנו איתם. העיתונאי אהרון בכר כתב לאחר מלחמת לבנון הראשונה (1982) שישה פרקים בשם "שש אחרי המלחמה" והסדרה רלבנטית ומהדהדת גם כיום : לחבק את מי שנשאר ולזכור את מי שאיננו.

ד"ר נטע פלג-אורן, בעלת רשיון מקצועי כפסיכותראפיסטית בפלורידה ובישראל, חוקרת, בעלת קליניקה פרטית באוונטורה, חברת סגל (התנדבות) בבית ספר לרפואה, אוניברסיטת מיאמי. פרסמה מאמרים במגזינים מקצועיים בנושאים פסיכוסוציאליים בתחום בריאות ובריאות הנפש. 
אימייל: 
npelegoren@gmail.com 
פנו לאתר: www.netapelegoren.com
או במספר: 786.877.0919

בנוסף, פסיכותרפיסטית מורשת של משרד הבטחון. משפחות המוכרות על ידי משרד הבטחון מוזמנות לפנות ולקבל פרטים לגבי הליכי הפניה וטיפול.
לפונים מובטחת סודיות מקצועית!!!
המאמרים בטור מבוססים על סיפורים מן החיים בשינוי שם ופרטים.
כל קשר בין הדמויות וההתרחשויות המתוארות במאמרים אלו לבין המציאות הינו מקרי לחלוטין.

שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
שיתוף ב print
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לעולם אל תפסיד, הרשם לניוזלטר שלנו

כתבות אחרונות

בחירת העורך

תיהיה בקשר איתנו

הכתובת שלנו:

 

2851 SW 58 Manor

Fort Lauderdale FL 33312

954.592.5151