כל אחד מאתנו שותף באופן כלשהו במציאות, והשאלה שצריכה לעניין אותנו היא אופי השותפות שלנו. ההשתתפות שלנו יכולה להיות בולטת או נעלמת, חיובית או שלילית, מעוררת או מדכאת, אבל באופן זה או אחר אנחנו תמיד משתתפים במתרחש.
זה אופי המקום שאנחנו תופסים, זאת ההשפעה שיש לנו על הסביבה, וזה הדבר שאנחנו קוראים לו "נוכחות". ובוודאי הייתם רוצים שהנוכחות שלכם תהיה בעלת ערך על סביבתכם. אז בואו נכיר את שלושת סוגי הנוכחות:
1. נוכחות פנימית: איך אתם חווים בעצמכם. ככל שאתם קרובים יותר למרכז שלכם, אתם קרובים יותר למטרות וליעדים ולערכים שהם גדולים יותר מהמטרות והיעדים והערכים של עצמכם בלבד, וההשפעה שלכם חלה על מעגל הרבה יותר רחב מהמעגל האישי שלכם.
אם הנוכחות הפנימית שלכם קטנה מדי אתם רחוקים יותר מהמרכז שלכם, ואז אתם תחרותיים יותר עם הסובבים אתכם, ואתם נלחמים יותר על מקומכם בסביבה, וזה הופך אתכם ללוחמים. אם הנוכחות הפנימית שלכם גדולה מדי אתם קרובים מדי למרכז שלכם ואז אתם אגואיסטים וממוקמים בצרכים של עצמכם בלבד, וכך אתם מרחיקים מעליכם את האחרים.
2. נוכחות חיצונית: איך האחרים חווים אתכם. אם הנוכחות החיצונית שלכם קטנה מדי קשה יותר להבחין בכם, וקשה יותר לדעת מה אתם רוצים, ואז יש לכם השפעה קטנה מאוד.
אם הנוכחות החיצונית שלכם גדולה מדי אתם רברבנים, ואז משהו בכם גורם לחוסר נוחות אצל האחרים.
3. נוכחות מילולית: איך אתם מציגים את המסרים שלכם. נוכחות מילולית היא הגשר שבין האני הפנימי והאני החיצוני שלכם. אם אתם מדברים פחות מדי המסר שלכם חסר משמעות כי האחרים מחמיצים את מה שיש לכם לומר.
אם אתם מדברים יותר מדי המסר שלכם טובע בים המילים והאחרים לא מקשיבים לכם. אם אתם באים מהמרכז שלכם המילים שלכם מתחברות עם האחרים, מעבירות להם את המסרים שאתם רוצים להעביר ומשפיעות עליהם.
אם תתבוננו בקשר שלכם עם הסובבים אתכם, תוכלו לזהות את טיב הנוכחות שלכם ואיך מרגישים אתכם הסובבים אתכם. וזאת התחלה מצוינת לכוון את עצמכם כדי להתקרב ככל האפשר למרכז שלכם: לא יותר מדי ולא פחות מדי.
אז סיכום שבכלל לא דרוש: כדי להיות מוקד של חכמה וטוב בסביבה שלנו אנחנו צריכים להתקרב ככל האפשר למרכז שלנו, לאותו מקום שבו שוכנים המנהיג הפנימי שלו, המצפון שלנו והאינטואיציה שלנו.
