מרד נעורים הוביל את בת-חן להידרדרות לתהום עמוקה, שהיא לא הצליחה לצאת ממנה. היא נכנסה לקשר מסוכן עם תושב אחד הכפרים בדרום, שלכד אותה ביחס טוב, שהפך עד מהרה לאלימות והשפלה. לאחר החילוץ ארע דבר מסעיר
*הרגשתי שאני עושה 'דווקא' להורים" ללא מיטות ומטבח. ללא עבודה וחברות
*כל השנאה יוצאת ממנו באותו רגע"
*לעגו לי, וביזו אותי על היהדות שלי"
*היא אמרה לי: 'נהיה איתך, ונעזור לך', והיא קיימה את זה"
בת-חן (28) הגיעה ממשפחה שומרת מצוות בעיר גדולה בדרום. היא הייתה נערה תמימה. "לא ידעתי הרבה מהחיים שלי", היא מספרת, "בבית שלנו לא תמיד הבינו אותי, ולא תמיד קיבלתי התייחסות מתאימה לרגשות שלי. גם בבית הספר לא הבינו אותי, ולאט לאט התפתח לו מרד שהתדרדר לכיוון קיצוני ביותר. היום אני מבינה שאת החוסר הזה בתשומת לב – אי אפשר להשלים באמצעות קשר הרסני שכזה. זה המסר שלי לנערות".
יום אחד, כשבת-חן היתה בת 14, מישהי מהשכונה, שכבר הייתה בקשרים מפוקפקים, הציעה לה להפיג את השעמום, לצאת לטייל, ובדרך עצר לידם רכב ובו בחורים מאחד הכפרים שבאזור.
החברה, שהייתה איתה, הכירה את אותם בחורים, ושכנעה אותה לעלות לטרמפ ל'סיבוב' קצר. כך היא פגשה את מי שלימים יהיה האיש שיתעלל בה, ישאיר לה צלקת לכל החיים, ושהיא תלד לו ילדים.
"הרגשתי שאני עושה 'דווקא' להורים"
"אני הייתי קטינה, והוא היה גדול ממני בכמה שנים טובות. הוא חיזר אחרי, ובהתחלה הביא לי כל מה שאני רוצה. לפני כן לא ידעתי מה זה בנים".
בת-חן לא הבינה את הסיכון שבקשר הזה ואת המשמעות העמוקה של האיסור, הן על פי ההלכה היהודית והן על פי החוק בישראל.
לא הרגשת שאת עושה משהו אסור, מעבר לגדר הגבול?
לא היה לי שיקול דעת. בגיל ההתבגרות בודקים גבולות. הרגשתי מסופקת עם תחושת הקיצוניות, הרגשתי שאני עושה דווקא, שאני מחזירה להורים שלי, אבל לא הבנתי שאני עושה דווקא בעיקר לעצמי. בהתחלה, היחס שלו היה מושקע במיוחד. תמיד הוא היה מציע לי לשתות, ואומר מילים טובות ומחמאות. אז חשבתי שזו באמת 'אהבה', ושזה נעים לי שמישהו מעניק לי יחס והקשבה. לאחר מכן הקשר נותק, אבל גיליתי שאני בהיריון.
לא הבנתי מה המשמעות של זה, ולא ידעתי לקראת מה אני הולכת. הוריי היקרים תמכו בי מאוד, ועזרו לי לעבור את התקופה הזו. ילדתי, ולאחר הלידה חוויתי דיכאון. הייתי נערה צעירה מאוד, והרגשתי שכל החיים נלקחים ממני בבת אחת. פתאום אני אמא. ומי האבא? מישהו שהוא איום וסכנה עבורי ועבור ילדי. לא ידעתי מה לעשות עם זה".
הבחור ניסה ליצור קשר עם בת-חן, והיא, מבולבלת ועצובה, הסכימה לחידוש הקשר. הם נפגשו בסתר, ובהמשך היא עברה לגור איתו בכפר שלו.
"למרות שקיבלתי תמיכה מההורים שלי, עדיין הייתי תלויה רגשית בקשר הזה. הבחור מהכפר חשש
להכיר לי את ההורים שלו. כי אצלם קשר עם יהודייה זה לא מקובל, כמו שאצלנו קשר של התבוללות אינו מקובל. אבל בסוף, קרוב משפחתו שכנע אותו שאני צריכה לעבור לגור איתו בכפר".
ללא מיטות ומטבח. ללא עבודה וחברות
תנאי המגורים היו קשים. הם חיו שם עם ההורים שלו ועם כל החמולה מסביב, ללא מטבח וללא מיטות. "ישנו על מזרונים. הייתי צריכה לחכות לאמא שלו, שהייתה עוינת אלי מההתחלה, שתביא לי את האוכל. הוא היה חוזר מהעבודה, והייתי צריכה להמתין לו שיביא לי ארוחת צהריים. רוב היום הייתי לבד. לא הבנתי ערבית, והם לא דיברו עברית. לא עבדתי. נשארתי בבית. בנוסף, לא הייתי בקשר עם חברות או משפחה. הייתי נטו לבד. פתאום הקשר התנתק עם כולן. באותה תקופה לא היו לי חלומות ותקוות. פשוט חייתי בתוך בועה שכזו, וחשבתי שאלו הם החיים".
מתי הוא הפך את עורו, או יותר נכון, גילה את פרצופו האמיתי?
"פעם אחת קניתי בגדים והם לא מצאו חן בעיניו. הוא רצה שאמדוד אותם מיד, אך הייתי עייפה, וסירבתי. הוא היכה אותי מכות ללא רחמים, ועל פניו היתה הבעה של זעם ושל שנאה רק כי סירבתי למדוד. הרגשתי פחד גדול ועויינות עד כמעט מוות, לא ידעתי מה לעשות. לאחר מכך הוא התנצל. אמר שהוא 'אוהב אותי', ודיבר את כל הדיבורים שגברים אלימים ועוינים אומרים לאחר התקיפה. אפשר לומר שלמדתי לחיות עם זה".
"כל השנאה יוצאת ממנו באותו רגע"
איזה סוג של אלימות חווית?
"לגבי אלימות פיזית, זה היה בלי חשבון, ובלי רחמים כלפיי. כל השנאה יוצאת ממנו באותו רגע. נוסף על כך הייתה גם אלימות מילולית ורגשית. הייתי צריכה להיות בשקט כי אם אענה – את יודעת, אקבל מכות. אם לא אעשה… אקבל מכות. כל היום הייתי במרתון. הרגשתי שאני הולכת על ביצים, ושאני לא יכולה להגיד את מה שאני חושבת".
איך את מסבירה את זה שבהרבה מקרים הבחור מתנהג מקסים בהתחלה, וברגע שהבחורה באה לגור איתו היחס מתהפך?
"אין לי מושג, אבל כשאת מגיעה לכפר שלו ולסביבה שלו הוא נהייה מישהו אחר. בחוץ הוא יכול להיות הבנאדם הכי נחמד שיש, אבל כשמגיעים למלונה שלו, הוא הופך לחיה".
"לעגו לי, וביזו אותי על היהדות שלי"
איך היה היחס אלייך בתקופות של מתיחות ביטחונית? לעגו ליהדות שלך?
"בטח שכן. כל הזמן, אבל גם בלי מלחמה ובלי מצב ביטחוני לעגו לי וביזו אותי על היהדות שלי".
החיים המשיכו בייסורים. היו פעמים שבת-חן קיבלה מכות, היא הייתה מזמינה משטרה, ובורחת בחזרה אל הוריה. ההורים, מוכי צער, על המקום שאליו היא הגיעה עם הקשר הזה ניסו תמיד בכל הזדמנות ובכל דרך לשכנעה להישאר בביתם.
"מה הם יכולים לעשות? הם ביקשו שאשאר בבית, אבל אני חשבתי שככה זו אהבה. הוא היה משכנע אותי במילים, ותמיד הבטיח שזה לא יקרה יותר, ואני הייתי חוזרת, ושוב הולכת, ושוב חוזרת. רציתי ללכת ולעזוב אותו לתמיד. הבנתי שאני לא רוצה יותר לחוות את כל הקשר הזה".
"היא אמרה לי: 'נהיה איתך, ונעזור לך', והיא קיימה את זה"
האמנת שכל החיים שלך תחיי כך?
"לא. ידעתי שזה זמני, אבל לא היה לי קצה חוט להתחיל את השינוי כי פחדתי".
כשהילד הגיע לגיל 3, בת-חן יצרה קשר עם קלינה שוורץ, מנהלת מחלקת שבויות בהידברות.
"קלינה אישה נדירה. היא נתנה לי ביטחון, והרגשתי שאני פשוט סומכת עליה. היא אמרה לי: 'נהיה איתך ונעזור לך', והיא באמת קיימה את זה. מהרגע שיצאתי מהכפר – תוך יומיים היה לי דרכון מוכן, וטסתי לחו"ל לכמה חודשים כדי להתנתק לגמרי. דאגו לי לכל מה שאני צריכה ויותר, הרגשתי שאני כבר במקום אחר לגמרי, מקום בו הייתי רוצה להתחיל את חיי מהתחלה ולמחוק את כל הטעויות, אך תוך זמן קצר יחסית גיליתי שם שאני בהיריון נוסף ממנו. בנוסף, הוא ניסה ליצור איתי קשר. לא עניתי. חסמתי אותו. משהו בי השתנה. הבנתי שאני לא רוצה יותר".
בת-חן חזרה לארץ ללדת את הילד השני שלה, ונאבקה קשות עם הרגש המדומיין שהיא חשה כלפי האיש שהתעלל בה קשות. ההתמודדות לא הייתה קלה אבל, בחסדי ה', היא הצליחה. בת-חן ממשיכה לקבל עזרה מהידברות, והמסר שלה לנערות הוא לא לחפש מלכתחילה חום ואהבה ברחוב, ולא ליפול למלכודת הדבש של חיזור ויחס טוב. יש להתרחק מזה כמו מאש. מי שכבר נמצאת בקשר מסוכן שכזה צריכה להקשיב לשכל, ולא ליפול לדמיונות עמוקים של רגש. "אפשר לסמוך על ארגון הידברות.
יש מי שיעזור, והם לא חוששים משום סיטואציה ומשום מצב. הם איתך לכל אורך הדרך כמו חומה בצורה שמובילה בתמיכה כוללת ולאורך זמן. את יכולה לצאת מזה, ויותר נכון – את חייבת לצאת מזה, והכי חשוב – להיזהר לא להיכנס לזה בכלל".
