מסופר על רבי פינחס מקוריץ מתלמידי הבעל שם טוב, שחלה פעם. שלח לבקש את ברכתו של הבעל שם טוב להחלמתו, והתשובה שקיבל היא – ש"הגבינה מקטרגת עליך". היות והוא התנזר מאכילת גבינה, ה"גבינה" טענה עליו שהוא איננו מזכך אותה ומעלה אותה לקדושה! וכשיאכל אותה – יבריא. בדומה לכך מוצאים אנו בגמרא הירושלמית שאחד האמוראים אמר ש"עתיד לתת את הדין על מה שראו עיניו ולא אכל"! אז מה, צריך לאכול הכול?
מאידך הרמב"ם בהלכות דעות מרבה לדבר שאל לאדם לאכול את כל מה שעיניו רואות. אצל חסידים ישנו מושג "אתכפיא", לא למלאות את תאוותיך , אלא לכפות (לקשור) את יצר הרע. בספרי מוסר מדובר באריכות על שלילת מילוי התאוות. גם ההיגיון הבריא מבין שאם הכול נהיה מותר "מה יעשה הבן ולא יחטא".
התשובה לכך, הדבר תלוי מי אוכל, באיזה מקום הוא נמצא ומי מציע להחמיר ולא לאכול. החטא שממנו סובלים עד היום – חטא עץ הדעת, נבע מזה שהנחש הוסיף על דברי השם. ה' אמר לאדם לא תאכלו ממנו, והנחש הוסיף "ולא תגעו בו". תוספת זו היא שהטעתה את חוה וגרמה לאדם הראשון לאכול מעץ הדעת.
לכאורה אנו יודעים שגזירות חז"ל הם כדי שאדם לא יגיע לידי עבירה. לכן, אומרים לאדם לא לגעת במוקצה בשבת, כדי לא לעבור על איסור. אז מה רע בכך שהנחש הוסיף "לא תגעו בו". התשובה היא שמי שהוסיף הוא הנחש, והמקום הוא "גן עדן"! הנחש חיפש איך להחטיא את האדם ולא לשמור על קדושתו. ומאידך, גן עדן הוא מקום קדוש שלא סובל רע (ברגע שאדם הראשון חטא – הוא סולק משם!). לכן, אין שם כל סיבה לעשות גזירות, חומרות וכדו', דברים השומרים שלא נגיע לרע. אך במקום כזה, בו אין רע, תוספת של שמירה, לא רק שאינו מביא תועלת, אלא מזיק. אשר תוצאות ההוספה "אל תגעו בו" הובילה לחטא.
מהי תקנת חטא זה? הפרשת חלה – המוזכרת בפרשתינו. מצווה שניתנה דווקא לנשים. כמאמר הגמרא "היא קילקלה חלתו של עולם" … לכן תפריש חלה. במצווה זו צריך לקחת חלק מהבצק להפרישו, להקדישו ולתת אותו לכהן שיאכל בקדושה ובטהרה. במקרה כזה ההבדלה היא בין ישראלים לבין הכוהנים. למרות שצריך לעשות שלום, וחובתנו לדאוג לאחדות, אך כאן הפרדה זו היא הכרחית והיא הוראתו של "המבדיל בין קודש לחול בין ישראל לעמים… הוא אשר הבדיל את שבט לוי לקדשו, את הכוהנים לקדשם ואת הכהן הגדול לקדשו יותר מכולם. כאן, באם נשבור את המחיצות, "נעשה אחדות – כולם שווים", הדבר יביא הרס בכל מצוות עם ישראל.
כאשר ההבדלה נעשית על ידי ה' או חכמינו ז"ל, בעולם החומרי שלנו "המלא קליפות וסיטרא אחרא", חובה לעשות הבדלה והיא זו המביאה לידי קדושה. כאשר ההבדלה נעשית על ידי הנחש בעולם שכולו קדוש, התוצאה ידועה לכולנו.
זה הזמן להתכונן לקבלת פני משיח צדקנו, מעשה טוב של כל אחד מאיתנו מהוה הכנה להתגלותו המיידית
