מצעד הדגלים ומצעד הגאווה כל אחד והמצעד שלו

שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
שיתוף ב print
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook

בעוד מצעד הדגלים מבקש להעצים את הרוח הלאומית, לחזק את העם ולרוממם את המדינה. מצעד הלהט"ב מבקש להחליש את המדינה, להעצים את המיעוט והשונה ולרמוס את הדמוקרטיה

מצעד הלהט"ב בירושלים ו"חודש הגאווה" בכלל מעוררים רבים להשוואה בין במצעד הדגלים שאירע ביום ירושלים בעיר העתיקה לבין מצעד הלהט"ב.

הנה דוגמה: יאיר אטינגר, הכתב לענייני יהדות של תאגיד השידור "כאן", כתב בחשבון הטוויטר שלו שבעומק שני המצעדים הם אותו דבר, "אנחנו חיים בעידן מוזר שבו כולם, בכל מקום, רוצים להפגין החוצה את הזהות שלהם ורואים בהנפת הדגל (שלהם) מעשה ערכי חשוב ואף הירואי"

תרשה לי, יאיר, וכל שאר המתעניינים, להסביר מה ההבדל בין המצעדים.

מצעד הדגלים הוא מצעד שמבטא את הרוח הלאומיות. עם ישראל שב לבירתו ההיסטורית, ירושלים, במלחמת ששת הימים. החיילים לחמו בגבורה ונחישות למען המטרה הלאומית. מסרו את חייהם בכדי שהעם ישוב אל העיר העתיקה ואתרי המורשת והקודש של העם. במצעד הדגלים המטרה היא להגביר את הרוח הלאומית בעם, את האחריות הכללית על העם כולו ואת השייכות הלאומית שלנו לירושלים, בירת ישראל.

לעומת זאת, מצעד להט"בים מבטא עניין שונה לחלוטין. מצעד הלהט"ב מחצין בעיקר את המשיכה המינית של הצועדים בו, שהרי זהו המכנה המשותף של כל הצועדים. המצעד וארגוני הלהט"ב יוצרים אידיאולוגיה מהעובדה שאדם נמשך מינית לבני מינו וממילא מערערים את היחס למשפחה המסורתית.

בנוסף, מצעד הלהט"ב מעצים צרכים של קבוצות מיעוט או אנשים בודדים ושמים אותם בקדמת הבמה הציבורית בדרישה למענה מדיני.

אידיאולוגיה של העדפת הצרכים של קבוצת מיעוט על פני החברה הכללית היא תולדה של תפיסות מרקסיסטיות ישנות. אחד מיסודות המרקסיזם הוא היחס בין מדכאים ומדוכאים. בקצרה- לאדם המדוכא יש עדיפות על פני המדכא מבחינה מוסרית וצריך לדאוג לקידומו בכל מחיר.

העניין הוא שכשמגדירים את כל קבוצות המיעוט כמדוכאים- מיד נגמרת הדמוקרטיה. דמוקרטיה עניינה- שלטון הרוב. בהגדרה- אם נותנים לכל מיעוט לדרוש באופן בלתי מוגבל את שלו- הרוב מפסיד. דיכוי הוא לא דבר טוב, אין ספק. וברור שטוב לסייע לאדם מדוכא, השאלה באיזה מחיר ועל חשבון מה. לא בטוח שחייבים להיענות בחיוב לכל דרישה של כל מיעוט. מדינה לא יכולה להתקיים כששמים את טובת המיעוט לפני טובת הכלל. בשם חוסר הדיכוי יוצא שמי שמדוכא הכי הרבה היא המדינה בעצמה. כל מיעוט מפגין באופן בוטה ודורש את צרכיו והמפסיד הגדול הוא העם.

כיום אנו רואים איך תפיסה זו גם נוגסת בביטחון ישראל. המיעוט הערבי דורש את שלו ומי שיעז לומר לא להיענות לכל בקשה שלהם- יואשם מיד בכך שהוא מדכא [וחשוך ושלל תארים אחרים].

למעשה, גם הממשלה היום בנויה באופן כזה שכל מיעוט יכול לדרוש את שלו וכולם חייבים להיענות בהתאם- שאם לא- תתפרק הממשלה. מצב כזה הוא ההפך מחיים לאומיים במדינה. מדינה חייבת להתנהל בראש ובראשונה על פי צרכי הכלל הלאומיים והמדיניים. ברגע שנותנים מקום לכל מיעוט לשנות את סדר היום הלאומי- נוצרת חולשה ורפיון לאומי.

ישנו הבדל עצום בין מצעד הדגלים למצעד הלהט"ב. מצעד הדגלים מבקש להעצים את הרוח הלאומית, לחזק את העם ולרוממם את המדינה. מצעד הלהט"ב מבקש להחליש את המדינה, להעצים את המיעוט והשונה ולרמוס את הדמוקרטיה.

מצעד הלהט"ב מהווה את ספינת הדגל של המאבק בין "מדוכאים" ל"מדכאים". זהו מאבק שכוחות פרוגרסיביים מעוניינים לקדם מאחר וכך יוכלו להשיג את מבוקשם על חשבון המדינה והציבור כולו.

הלאומיות של העם היהודי היא אבן היסוד לכל הקיום שלנו. צריך לחזק בקרב הציבור את חשיבות התודעה הלאומית היהודית. ירושלים בירת העם היהודי, עירו של דוד המלך, מחברת אותנו לזהות הלאומית היהודית. לצעוד בעיר הבירה במצעד שמנוגד לערכים הלאומיים והיהודיים- זה מעשה שמפורר את העם מבפנים. נאחל לתודעה הלאומית היהודית שלנו רפואה שלמה במהרה.

שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
שיתוף ב print
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לעולם אל תפסיד, הרשם לניוזלטר שלנו

כתבות אחרונות

בחירת העורך

תיהיה בקשר איתנו

הכתובת שלנו:

 

2851 SW 58 Manor

Fort Lauderdale FL 33312

954.592.5151