תאונת עבודה

שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
שיתוף ב print
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook

חגי ניהל חברת פרסום מיום הקמתה. כשהגעתי לפגישה במשרדו פגשתי בחור תמיר ורזה כבן ארבעים, שמקפיד על לבוש מחוייט. שולחנו רחב הממדים היה נקי ומסודר, לקנאתי. מעט המסמכים והניירות שהבחנתי בהם, היו מונחים בתוך מגש עץ מהגוני.

“כזה סדר על השולחן הייתי מפלל לעצמי” הערתי הערת ביניים כחלק מטרום השיחה שלנו. עוד כשהמתנתי בחדר המזכירות, התרשמתי שאוירת העבודה רגועה ונינוחה, מין אנרגיה טובה ששוררת על העובדים. חגי החל את פגישתנו בהיסטוריה על החברה ותחום פעילותה, מה שנראה כחלק מהרגלו, כי לא מצאתי את הקשר לאופי החקירה שבקש. על אף נימת דיבורו הרגועה, היה משהו בדבריו שהעידו על חוסר שלווה מסוים, דברים שהסתננו בין השורות. הוא כסס את ציפורניו מדי פעם, מבט עיניו התפזרו לכל עבר, והיו לו התפרצויות על מזכירתו בטלפון, כאילו הטרידה אותו בשטויות.

הוא קרא לי בגלל עובדת שלו בשם אורית. בחורה בת 24, עובדת מזה שנתיים כמקשרת לקוחות. החשד שלו בה לאחרונה היה שהיא מעבירה מידע לאחת מהחברות המתחרות. על אף ששאלתי אותו שאלות רבות כמו, האם הוא יודע לאיזה חברה מתחרה או למה הוא חושד בה, לא קיבלתי ממנו תשובות מדויקות.

הוא ביטל את התעניינותי בתשובה שחזרה על עצמה “זה לא חשוב כרגע, חייבים לפעול דחוף”. בפועל, הוא רצה להתחקות אחר מעשיה בשלושת הימים הבאים, בהם הודיעה לו שאין בכוונתה להגיע לעבודה. ניסיתי לדלות ממנו פרטים נוספים ללא הצלחה. הוא רצה לדעת את כל מה שהיא עושה בימים אלה. לפי תפיסתו, כך נמצא עם מי היא עומדת בקשר.

אורית התגוררה בדירה שכורה עם שותפה במרכז תל אביב. צוות החוקרים שלי המתין בכתובתה למחרת בבוקר אך לא מצא את רכב החברה שברשותה. הם המתינו עד שעה סבירה וטלפנו לדירה. בקול מתעורר ענתה שותפתה, שהסבירה כי אורית נמצאת אצל הוריה בירושלים. בזמן שחוקריי היו בדרכם לירושלים, מצאתי את שמות ההורים ועל שמות אלו מצאתי שלוש כתובות פוטנציאליות בספר הטלפונים. אם לא היה מדובר בביצוע מעקב, העניין היה נפתר בנקל בשיחת טלפון.
חוקריי סרקו את הכתובות ובאחת מהם נמצאה המכונית של אורית. יום המעקב הראשון החל באיחור של מספר שעות, אבל היינו בעקבותיה. הוריה התגוררו בבית פרטי בירושלים. מעבר לכניסה הראשית של הבית, ניתן להיכנס ולצאת מאחור.

יש גם משם מעבר לרכב. החוקרים, קובי ואופיר, פיצלו את ההתמקמות שלהם וכך כל אחד שמר על כניסה אחרת. בשש בערב זיהינו את אורית לראשונה. היא יצאה עם רכבה ונסעה למרכז ירושלים. בבית קפה נפגשה עם שתי בחורות נוספות. החיבוקים והנשיקות בפגישתם העידו על קשר חברותי ולא עניין עסקי כלשהוא. שעתיים וחצי לאחר מכן היא חזרה לבית הוריה. ציפיתי שתחזור לתל אביב ולכן השארתי את העוקבים שם אך כשעברנו את חצות, שחררתי אותם.

הם התמקמו מחדש למחרת בשכונה הירושלמית הותיקה. המצב הבטחוני בארץ מקשה על ביצוע תצפית לאורך זמן. שכנים מתחילים לתהות על הימצאותם של הח’ברה בשטח. זה הצריך שינוי מיקום מעת לעת. בשעה אחת עשרה אורית יצאה מהכניסה האחורית. גבר בתוך רכב כסוף אסף אותה משם. גם הפעם היה הגיוני בעיני שהוא נמנה עם חבריה, כיוון שהכיר את סמטאות השכונה עד לגב ביתה. בנוסף, היא התלבשה באופן לא מחייב. הם נסעו אל העיר ונכנסו למרפאה של רופא נשים. בשלב זה האמנתי שהיא באמת לא הגיעה לעבודה עקב מחלה, כפי שדווחה למעבידה.

לאחר כשעה יצא הבחור שלווה אותה ונסע מהמקום. אורית נשארה במרפאה עוד שעות ארוכות וכבר היה ברור שלא מדובר במחלה או סתם בדיקה. האפשרות היחידה שעלתה לי בראש היתה שהיא עוברת הפלה, אבל זה באמת לא היה שווה מאמץ לברר את זה בפועל, כיוון שזה חטא למטרת חקירתי. אחר הצהרים הגיע הבחור המלווה פעם נוספת ולאחר מספר דקות יצאו יחד מהמרפאה וחזרו לבית הוריה. עדכנתי את חגי לגבי ההתפתחות בחקירה וגרסתי כי אין סיבה להמשיך לעקוב אחריה באותו יום או יום נוסף. הוא בכל זאת ביקש שנמשיך יום אחד נוסף, כפי שתוכנן מלכתחילה. גם ביום המחרת לא היו ממצאים מיוחדים ובצהרים אורית חזרה אל דירתה בתל אביב.

יומיים לאחר מכן הגעתי לחגי עם דו”ח המעקב. הוא עלעל בו קלות ובחן בעיקר את התמונות שצולמו. “תראה, אין זו אשמתך” פתח חגי את דבריו “אתה עשית את מה שמוטל עליך, אבל כנראה שפספסנו את התאריכים הנכונים”. שמעתי את המשך דבריו וחייכתי בהבנה מלאה. הוא אמר שישקול המשך עבודה אודותיה בעתיד ואני הנהנתי בראשי בהסכמה. בדרך כלל אני נוהג להסביר ללקוחותיי את החשיבות העצומה בשיתוף פעולה מלא עם החוקר בכל הפרטים כדי לכוון למטרה, אך במקרה הזה בחרתי לא להגיד דבר. השקפתי היא שאין לשפוט אנשים אחרים, כך גם נהגתי עם חגי. לפני שיצאתי ממשרדו נתתי לו מין קריצה “וסימנתי” עם עיני לכוון מגש העץ.

בין הניירות בצבצה לה חשבונית ועליה מודפס שמה של המרפאה הירושלמית שאורית ביקרה בה. לא לשפוט את חגי זה דבר אחד אך לצאת צודק זה דבר אחר. בדיעבד, גם הקריצה היתה מיותרת. לא תמיד חייבים להיות צודקים.

שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
שיתוף ב print
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לעולם אל תפסיד, הרשם לניוזלטר שלנו

כתבות אחרונות

בחירת העורך

תיהיה בקשר איתנו

הכתובת שלנו:

 

2851 SW 58 Manor

Fort Lauderdale FL 33312

954.592.5151