פרשת בחוקותי

שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
שיתוף ב print
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook

רבי הלל, היה אחד מגדולי החסידים. בהיותו צעיר לימים החליט לנסוע לראות את אדמו"ר הזקן – הרבי הראשון של חב"ד. אך, למגינת ליבו, כל פעם שהוא היגיע לעיר שבה היה האדמו"ר, נאמר לו שהוא כבר נסע.

יום אחד, שמע שהרבי יהיה בעיר מסויימת, הוא נסע לשם והתחבא בחדר שבו הרבי היה אמור להיות. באמתחתו, הייתה שאלה שבאותה הוא רצה לשאול את הרבי – במסכת ערכין. [מסכת זו, עוסקת במצוות ערכין וחרמים, אשר עיקר קיומם, היה בזמן שבית המקדש עמד על מקומו. לכן, מעטים העוסקים בה מאז חורבן הבית, וכאשר יש שאלה, מאוד קשה למצוא מישהו שיידע לענות. כאשר מישהו יודע לענות, זה מראה שאכן הוא גדול ובקיא בתורה]

עם היכנסו של הרבי לחדר, אמר הרבי במנגינת לימוד: אברך שיש לו שאלה במסכת ערכין צריך לכל לראש לדעת להעריך את עצמו! בשמעו זאת – התעלף רבי הילל ולא זכה לראות את אדמו"ר הזקן. אבל, מאז היה רבי הילל בודק את עצמו ומהדר מאוד בתורה ומצוותיה. הוא אכן למד להעריך ולבחון את עצמו, (כהוראת אדמו"ר הזקן איליו) האם הוא עובד את ה' כדרוש או עדיין לא.

פרשת השבוע דנה בדיני "ערכין". אם אדם אומר "ערכי עלי" עליו לתת את ערכו – שוויו -לה' , תרומה לה' לבית המקדש . כל דיני פרשה זו הם דינים הגיוניים אשר מתבססים על הבנת אנוש. אם כן הי צריך להיות שעבודתו של רבי הילל תהיה בעיקר על פי השכל. אך, התוצאה הייתה שונה, עיקר עבודתו של רבי הילל הייתה עבודה בקבלת עול ובמסירות בלתי מוגבלת ולא עבודה על פי ההיגיון.

מסביר זאת הרבי, כאשר אדם מתחיל להעריך את עצמו באמת, אזי הוא מבין בשכלו שעיקר עבודת ה' איננה ההבנה וההשגה, את הכוחות האלה נתנו לנו מלמעלה, עיקר העבודה היא עשיית רצון ה' וביטול ה"אני" שלנו. אזי נהיה האדם "עבד השם" במובן האמיתי, כנאמר על משה רבינו "עבד נאמן קראת לו".

דבר זה מתבטא בהמשך הפרשה בדיני חרמים. כאשר אדם מחרים משהו להשם, ואומר "הרי זה חרם !". אזי הדין הוא ש"אין להם פדיון". כלשון הכתוב לא יימכר ולא ייגאל. בעבודה הרוחנית של האדם (ששייכת גם בזמננו זה , כאשר המקדש אינו עומד על מכונו), פירושה של מצווה זו היא : כאשר האדם מקדיש – מחרים לה' , לא רק את נכסיו שלא ייהנה מגשמיות העולם [עולם מלשון העלם – שמעלים על הבורא], אלא גם את כוחות נפשו, שכל כוחותיו יהיו שייכים לה'. כלומר: רצונו, חכמתו, וכל שאר הכוחות יהיו "חרם לה", יהיו במצב הרוחני הנעלה ש"אין להם פדיון", אזי כמובן גם יתר הכוחות יהיו באותו מצב, וכל דיבור היוצא מפיו יהיה בו ברכה. כפי שאכן היה אצל רבי הילל, שהיה מברך, וברכותיו היו מתקיימות בשלמות.

אמנם אין חובה להעריך ולהחרים. אדם יכול לחיות 70 – 80 שנה ולקיים מצוות ולא להעריך את עצמו, ואף לא להביא את כוחותיו למצב הנעלה של חרם. אך אז, נשאר הוא שקוע ב"עולם" וכמובן שאינו מצליח להתרומם מעל החומריות, ולהדבק בה'. הברירה היא בידינו! מש.

שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
שיתוף ב print
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לעולם אל תפסיד, הרשם לניוזלטר שלנו

כתבות אחרונות

בחירת העורך

תיהיה בקשר איתנו

הכתובת שלנו:

 

2851 SW 58 Manor

Fort Lauderdale FL 33312

954.592.5151