הפרדוקס שבשבחים מוגזמים

שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
שיתוף ב print
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook

שבחים מוגזמים משפיעים באופן שלילי על ילדים בעלי ביטחון עצמי נמוך, ובאופן חיובי על ילדים בעלי ביטחון עצמי גבוה

בחברה המערבית של ימינו, חיי היומיום שלנו רוויים בשבחים מופרזים (“העוגה שהכנת מדהימה!; “את נראית מהמם!”), כל שכן כשמדובר בשבחים המופנים כלפי ילדים. בעודכם קוראים שורות אלו, הורים ומורים רבים ברחבי העולם המערבי מעניקים לילדים שבחים חיוביים יתר על המידה, או שבחים מוגזמים (מנופחים; Inflated Praise): “מדהים! הכנת ציור בלתי רגיל!”. ואמנם,

ספרי עזרה עצמית רבים העוסקים בהורות מייעצים להורים להרעיף על ילדיהם שבחים למכביר: “היית מקסים!”; “אין כמוך!”; “בלתי רגיל!”; “יוצא מן הכלל!”.

שבחים מנופחים ניתנים על פי רוב בניסיון להגביר את ביטחונם העצמי של ילדים. לכן מבוגרים נוטים לפזר שבחים מופרזים לילדים בעלי ביטחון עצמי נמוך. ואולם, האם ייתכן ששבח מנופח יביא דווקא לתוצאה ההפוכה מזו המיוחלת וירתיע ילדים בעלי ביטחון עצמי נמוך להתנסות במטלות מאתגרות? ואם כן, מהו הרציונל לחשש זה?

במאמר המתפרסם בכתב העת Psychological Science משערים אדי ברומלמן, סנדר תומס, בראם אורביו דה קסטרו, גריטג’אן אוברביק ובראד בושמן (Brummelman,Thomaes, Orobio de Castro, Overbeek and Bushman) כי מסר כזה בדיוק עלול לפגוע בילדים בעלי ביטחון עצמי נמוך, אך דווקא להעצים ילדים בעלי ביטחון עצמי גבוה. השערה זו מבוססת על ממצאים קודמים שפורסמו בספרות, שלפיהם ילדים (וכן מבוגרים) בעלי ביטחון עצמי גבוה אינם חוששים מכישלון, ומחפשים הזדמנויות להפגין את כישוריהם.
לפיכך, החוקרים שיערו כי ילדים בעלי ביטחון עצמי גבוה עשויים לפרש שבח מנופח כעידוד, ולחפש אתגרים שיאפשרו להם להוכיח שאמנם הם יכולים לעמוד בסטנדרטים הגבוהים שהוצבו להם (באמצעות השבח). לעומת זאת, ילדים בעלי ביטחון עצמי נמוך חוששים מכישלון ונוטים להימנע ממטלות וממצבים מאתגרים, אשר עלולים לחשוף חוסר כישרון או אי יכולת. אמנם אפשר לשער כי הם ישמחו לקבל שבח מנופח, אך עם זאת יימנעו בעקבותיו ממטלות מאתגרות בעתיד, מאחר שיחששו שלא יוכלו לעמוד ברף הגבוה שהוצב להם. לבחינת השערות אלו נערכו שלושה ניסויים.
שבחים, שאלונים ובחירה

בניסוי הראשון נבחנה השאלה אם מבוגרים ייטו להעניק לילדים בעלי ביטחון עצמי נמוך שבחים מופרזים רבים יותר מאשר לילדים בעלי ביטחון עצמי גבוה. בניסוי השתתפו 712 נבדקים. בבואם למעבדת המחקר התבקשו לקרוא שישה תיאורים של ילדים, חלקם הוצגו כבעלי ביטחון עצמי גבוה וחלקם הוצגו כבעלי ביטחון עצמי נמוך. לאחר כל תיאור של ילד נסקרה מטלה שביצע (כגון ציור, פתירת תרגיל בחשבון וכד’). המשתתפים התבקשו לכתוב את השבח שהיו מעניקים לילד.

לבסוף, שני נסיינים (שמטרת המחקר לא הייתה גלויה להם, כדי למנוע הטיה של שיפוטם) קידדו את השבחים כשבחים “רגילים” (“ניגנת יפה בפסנתר”) או “מופרזים” (“ניגנת באופן בלתי רגיל בפסנתר”). מניתוח תוצאות הניסוי עולה כי כרבע מהשבחים היו מופרזים. יתרה מכך, מבוגרים העניקו לילדים בעלי ביטחון עצמי נמוך שבחים מופרזים יותר מאשר העניקו אותם לילדים בעלי ביטחון עצמי גבוה. כעת עולה השאלה אם יהיה אפשר לשחזר תוצאות אלו גם בתנאים אמיתיים, קרי באינטראקציה יומיומית בין הורים לילדיהם.

כדי לתת מענה לשאלה זו נערך הניסוי השני. בניסוי השתתפו 114 הורים שגילם נע בין 30 ל־62 (הגיל הממוצע היה 43), ושהיו הורים לילדים בני 7 עד 11. כמה ימים לפני תחילת הניסוי מילאו הילדים שאלון דיווח על ביטחון עצמי. הניסוי עצמו נערך בבית ההורים והוקלט במצלמת וידיאו. במהלך הניסוי התבקשו ההורים לתת לילדים מבחן בחשבון, למדוד את משך הזמן שבו ענו הילדים על כל שאלה ולבדוק את הפתרונות. לאחר מכן התבוננו נסיינים בהקלטות הווידיאו וספרו כמה פעמים שיבחו ההורים את ילדיהם, ואם כל שבח היה “רגיל” או “מופרז”. מניתוח תוצאות המחקר עולה כי כמו בניסוי הראשון, כרבע מהשבחים היו מופרזים, וכי ילדים בעלי ביטחון עצמי נמוך קיבלו יותר שבחים מופרזים. כמו כן התברר כי ילדים בעלי ביטחון עצמי נמוך פתרו פחות שאלות באופן נכון.

מטרת הניסוי השלישי הייתה לבחון כיצד שבחים מופרזים משפיעים על בחירה (או הימנעות מבחירה) עתידית במטלות מאתגרות. בניסוי השתתפו 240 ילדים, בגילאי 12-8, שביקרו במוזיאון בהולנד. ראשית מילאו כל הילדים שאלון המודד ביטחון עצמי. לאחר מכן העתיקו הילדים ציור מפורסם (ציור הוורדים של ואן גוך), ונאמר להם כי צייר מקצועי שנמצא בחדר השני (שלמעשה איננו קיים במציאות) יבחן את ציורם. הנסיין לקח את הציור ואמר לילדים כי הוא מביאו לצייר. לאחר שתי דקות חזר הנסיין בצירוף פתק מהצייר. לכל הילדים נכתב כי הצייר ביקש לשמור לעצמו את הציור. שליש מהילדים קיבלו שבח מופרז: “ציירת ציור מדהים ביופיו”; שליש מהם קיבלו שבח רגיל: “ציירת ציור יפה”; והשליש הנותר לא קיבל כל שבח.

בשלב הבא של הניסוי נאמר לכל הילדים כי כעת יציירו כמה תמונות נוספות, וכי הם יכולים לבחור משימה קלה או משימה מאתגרת (תמונות מורכבות יותר). השאלה שנבדקה היא אם לשבחים שקיבלו הילדים בשלב הקודם תהיה השפעה על סוג התמונות שיבחרו לצייר. ואמנם, מניתוח הממצאים עלה כי ילדים בעלי ביטחון עצמי נמוך שקיבלו שבחים מופרזים בחרו לצייר תמונות פחות מורכבות מאשר ילדים בעלי ביטחון עצמי גבוה שקיבלו שבחים מופרזים.

מממצאי שלושת הניסויים אפשר להסיק כי ראוי להשתמש בשבחים מופרזים בתבונה ולהתאימם לילד. שבח מופרז מעודד התנסויות מאתגרות בקרב ילדים בעלי ביטחון עצמי גבוה, אך באופן פרדוקסלי מדכאן בקרב ילדים בעלי ביטחון עצמי נמוך.

אם כך, הורים ומחנכים צריכים דווקא להתגבר על הנטייה הנפוצה להעניק יותר שבחים מופרזים לילדים בעלי ביטחון עצמי נמוך.

שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
שיתוף ב print
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לעולם אל תפסיד, הרשם לניוזלטר שלנו

כתבות אחרונות

בחירת העורך

תיהיה בקשר איתנו

הכתובת שלנו:

 

2851 SW 58 Manor

Fort Lauderdale FL 33312

954.592.5151