הכבוד של שמואל חלק א'

שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
שיתוף ב print
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook

גם לשמואל הצעתי להגיע לפגישת יעוץ בבית הקפה השכונתי הקבוע שלי. אני אוהב לערוך את הפגישות שלי בחוץ, בבתי קפה. זה נותן לי ולקוחותיי אפשרות להתאוורר קצת מהשגרה שאופפת אותנו, אפילו שנושא הפגישה הוא לרוב ענין מכאיב. שמואל צחק. “מה לי ולבתי קפה ?!” ספק קבע, ספק השתומם “אני בכלל משדרות”. הוא בקושי יודע איפה זה רמת גן. בנוסף, המבטא הכבד שלו הסגיר את עלייתו מחבר העמים, על אף שזה קרה לפני שנים רבות.

נסעתי לפגוש אותו בעיר מגוריו. זאת היתה הזדמנות טובה עבורי לתמוך איכשהוא בישובי הדרום ע”י רכישת מוצרים בחנויות שם. כשאתה נמצא מרבית חייך במרכז הארץ, אתה שוכח לפעמים את האנשים הפשוטים שנמצאים אי שם במקומות אחרים. שמואל היה איש כזה. מאז שעלה ארצה, הוא עובד כרתך במפעל מתכת. הוא מתחיל את יום העבודה שלו בשבע בבוקר, ועובד יותר מעשר שעות כל יום בשביל להביא אוכל למשפחה שלו. ישבתי איתו במכוניתי ליד המפעל והקשבתי בכאב לדבריו.

הוא לא סתם עוד אחד שחשד. זה החל כשנתיים קודם לכן. מאז ומתמיד ידע שליוליה יש נטיה להציג את האמת בצורה שנוחה לה. זאת היתה דרכו העדינה להגיד לי שהיא נוטה לפעמים לשקר. הוא חשד בקשר עם אדם אחר, כשהבחין שהיא רוכשת לעצמה ולבית יותר מהממוצע. שמואל יודע כמה הוא והיא מרויחים יחד, ולמרות, שלדבריו, לא חסר להם דבר, הוא הרגיש שרכישותיה היו מעבר ליכולתיהם הכלכליות. ממה שבדק לא מצא חריגה בחשבון הבנק, ולבסוף הבין שקניותיה נעשו במזומן. אם היה מדובר במקרה חד פעמי הוא לא היה מייחס לכך חשיבות, אבל זה קרה יותר מדי פעמים. יוליה לא סיפקה לו הסבר הגיוני לתופעה הזאת. שמואל היה בוטה וציין בפניה שהוא חושד, אך היא תמיד ביטלה זאת בבוז. שמואל החליט לקחת את הנושא ברצינות. הוא תכנן לעצמו את הזמנים שהוא רוצה לבדוק אותה, והחל להבריז מהמפעל כדי להתחקות אחריה. למעלה מחודשיים לקח לו להשלים את המשימה הזאת. האובססיביות שלו לנושא כמעט עלתה לו במקום העבודה שלו. למזלו, הוא עובד כל כך ותיק, שהבוס שלו גילה גדולה וסבלנות, ולמרות שהוא לא באמת ידע מה עובר עליו, הוא לא פיטר אותו ונתן לו פשוט לעבור את המשבר.

לא היה לו רכב והוא עשה זאת ברגל, בכוחות עצמו ובכל מזג אויר. הוא היה מחכה לה מחוץ לבנין, וכשיצאה הלך בעקבותיה. היא אמנם לא הבחינה בו, אבל ברגל היתה לה נטיה להיעלם לו בין הסמטאות. כל פעם שעקב אחריה, הוא הצליח להשיג שביב נוסף של מידע. היו אמנם מקרים רבים שבהם הצליח לעקוב אחריה, אבל היא, מן הסתם, היא עשתה גם דברים אחרים, מלבד בגידות. לאט לאט הוא עיבד את הנתונים, ולבסוף קלט את שיטתה. בהזדמנות שלאחר מכן הוא כבר ראה אותה נכנסת אל הרכב של הגבר האחר. שמואל הגיף בריצה את המבנה עד שהוא חסם בגופו את הכביש, כדי שהם לא יחלפו אותו. הוא כמעט תלש אותה מהרכב של הבחור. לפני שניגש אליו, הנהג לחץ חזק על דוושת הגז ונעלם מהמקום. אישית, הוא מאמין שהוא היה מצליח להיות מאופק לגביו, אבל ליתר בטחון, אולי זה טוב שהוא הצליח לברוח.

בשלב זה לא עזרו הסבריה. לאחר התקרית, הוא ארז לו מזוודה קטנה וחזר לבית הוריו. משפחתו אף פעם לא הייתה קלה. לכולם הוא סיפר על בגידתה של יוליה, חוץ מלאביו. הוא ידע שהכבוד הגרוזיני שלו, יוציא אותו מכליו, ויתכן שיעשה משהו קיצוני שיהרוס עוד יותר את חייהם. לכן, בשביל לאביו הוא הכין גרסה עדינה יותר בסגנון של חיכוכים ומריבות בקשר הזוגי. במקביל, יוליה ניסתה להחזיר אותו בכל דרך. מובן וברור שהיא התנצלה על התנהגותה, וניסתה להסביר לו את מניעיה ואיך התדרדרה אל המקום הנורא הזה. העובדה שהוא אוהב אותה כל כך, עד היום, השפיעה עליו. שמואל החליט לחזור הביתה.

המשפחה שלו לא קיבלה את זה, וניסתה בכל דרך למנוע את חזרתו. בשלב כלשהוא הם איימו עליו שיגלו את סודו לאביו, ושזה יהיה על מצפונו אם הוא יאבד את העשתונות. שמואל היה נחוש בדעתו, והתעלם מהשיקול הזה. הוא נטה להאמין ליוליה, שכוונותיה כה טהורות כעת לאחר שנחשפה, שהוא היה מוכן לקחת את הסיכון. הסנקציות לא איחרו לבוא. האחיות שלו לא הפסיקו להציק לו בנושא. לטענתם, אישה מולדבית שירדה לשפל כזה ובגדה בבעלה, היא לא אחת שתשתנה אף פעם. לכן, זה שהוא חוזר הביתה לא באמת עוזר לו, כי היא תמשיך לבגוד בו. עד כמה שזה מציק, זה היה עוד קל לעומת אחיו, שכל הזמן קראו לו אפס או חתיכת סמרטוט. כמובן שהאמירות שלהם רק הרחיקו אותו מהם ולהיפך.

הכי גרועה הייתה אימו. אימו החליטה להתנתק מהם. היא לא באה יותר לבקר ולא הסכימה שיוליה תיכנס לביתם. לכן יצא שכמעט והם לא נפגשו מאז.

על אף שזה כמעט עלה לו בפרנסתו, והוא נאלץ לצאת נגד משפחתו, שמואל החליט החלטה אמיצה. בפועל, ראה שההחלטה עצמה אינה מספיקה בפני עצמה והנושא ממשיך להציק לו. קשה לו להאמין לה. על אף שעד כה חשב שהדברים הללו הם “חארטה”, התחנן בפניה שיפנו לטיפול זוגי. יוליה לא הסכימה. היא חשבה שזה יקר ומיותר. לא היה לו כח להילחם בה, ביחוד לא כרגע לאחר שכבר חזר הביתה, ופשוט קיבל את קביעתה החד משמעית מתוך תקווה שהזמן ירפא את הכאב. הוא החזיק מעמד כשנה, ויתכן שהיה מצליח עוד, אבל הנסיבות הביאו אותו לחפש כרגע בעל מקצוע כמוני.

שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
שיתוף ב print
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לעולם אל תפסיד, הרשם לניוזלטר שלנו

כתבות אחרונות

בחירת העורך

תיהיה בקשר איתנו

הכתובת שלנו:

 

2851 SW 58 Manor

Fort Lauderdale FL 33312

954.592.5151